וונצואלה מתפרקת לחלוטין, ובמהירות. הכלכלה קורסת, האלימות גואה. ובכול זאת, מנהיגים רבים במערב ששיבחו את צ'אבס בעבר, מציעים ברצינות לתושבי מדינותיהם (ארה"ב ובריטניה) ליישם את השיטה הסוציאליסטית.

נאיביות שגובלת בטיפשות אינה פוסחת על חתני פרס נובל. פרופ' אהרון צ'חנובר שוכנע בביקורו בצפון קוריאה שפניהם לשלום. אף מילה על מדינה שלמה שכלואה בכלא אכזר.

וונצואלה – סיפור עגום על תעשיין שניסה להשיג  נייר טואלט עבור עובדי המפעל.

וונצואלה היא מדינה סוציאליסטית טיפוסית: אין מזון, אין מים, אין חשמל, אין תרופות. אנשים מתים. המדינה מתפרקת לחלוטין.

"מדוע תאגיד המשלם שכר מינימום לעובדיו מרשה לעצמו לשלם שכר של מיליוני שקלים למנהליו?"

לברני ולדונלד טראמפ יש לפחות הסכמה אחת: שניהם מדברים בגנות ה"גלובליזציה" (כלומר, הסחר החופשי), ומאשימים את סין בצרות של ארה"ב. קל להאשים את ה"אחרים".

התקשורת ה"ליבראלית" (שמאלנית) בארצות הברית נכשלה בהבנת התופעה. הוא נחשב לבדיחה, לגזען, פאשיסט, קל דעת ובלתי תקין פוליטית. הפרשנים ה"מומחים" היו בטוחים בכישלונו.

באייבנפה בארה"ב נבנתה תחנה סולארית ענקית שנכשלה לחלוטין בגלל כמות החשמל הקטנה שמיוצרת. אותה חברה מקימה פרויקט זהה באשלים בנגב. פרויקט שמבוסס על היסטריה ואידיאולוגיה תוך התעלמות מעובדות הנדסיות.

העלאת שכר המינימום בחוק גוררת אחריה עליית מחירים של מוצרים ושירותים. כלומר עלייה ביוקר החיים, שנגדו, כביכול, בא שכר המינימום להלחם. שכר מינימום הוא מס שמוטל בסתר על כלל הציבור.

שכר לא משלמים לפי מה שנראה כ"הוגן". שכר משלמים לפי תרומת העובד לרווחי העסק, כפי שבעלי העסק מעריכים.