האם יש למדינה זכות לאלץ חברה מסחרית לפענח מסרים פרטיים מוצפנים של לקוחותיה? האם חברת אפל צריכה להפקיד בידי המדינה "מפתח" גישה למידע פרטי?

שיטת הוועדות נוחה ומתאימה לפוליטיקאים. כך אפשר לברוח מאחריות, מניהול מעשי, מעשייה של ממש, ולהסתתר מאחורי הוועדה. אפשר להעביר את הזמן בתפקיד, ליהנות מהמעמד והצ'ופרים, בלי לעשות כלום.

איך מצגת נתונים יכולה לעוות מציאות וכך לשרת את קמפיין ההפחדה מ"ההתחממות הגלובלית". פחד.

עוד מקרה של אי-הקפדה על דיוק מדעי למען הפחדת הציבור מאימת "התחממות כדור הארץ".

לפניכם תמצית מאפייני החשיבה של השמאל החברתי-סוציאליסטי. בחיי היום-יום שלנו אנחנו נתקלים בתוצאות המעשיות של יישום אותם עקרונות.

הדיבורים על "עתיד ירוק" של אנרגיות מתחדשות הם פטפוטי סרק, לפחות בעשורים הקרובים. השימוש בפחם גובר בקצב גבוה מכל חלופה אחרת. הפחם זמין, זול ומאפשר למאות מיליונים בני אדם בעולם להיחלץ מעוני.

סמכויות יתר בידי המדינה הן סיכון לא מגודר. הזוועות הגדולות ביותר מתרחשות כאשר המדינה רומסת את זכויות הפרט. תמונה מהעבר השווייצרי.

עוד "ועידת אקלים" ננעלה. אלפי נציגים, 190 מדינות, מסיבות קוקטייל ובתי מלון מפוארים. יין ומילים נשפכים בשפע ללא תועלת כלשהי, אבל את המסיבה אי אפשר להפסיק...

סוציולוגים שוברים את הראש בניסיון להסביר את התופעה. כרגיל יש הרבה סיבות, אך העיקרית: תרבות הקצבאות.

השאיפה להסדרת חיי היום יום באמצעות חוקים ותקנות כדי "שיהיה סדר" מגיעה לאבסורד. חוק חדש במדינת קליפורניה נכנס לנו (בינתיים "להם") גם למיטה...