לא יכולה להיות "חלוקה צודקת של משאבים" – כאשר יש "חלוקה" היא לעולם לא צודקת.

פעילים "חברתיים" מרבים לטעון שנטל המס בישראל נמוך וניתן להעלותו. אך כשמביאים בחשבון את שלל הדרכים העקיפות שבהן המדינה שולחת את ידה לכיסנו, התמונה משתנה לחלוטין.

בוריס שכר דירת חדר זעירה בצפון ת"א והפך כנראה למשת"פ של "עבריין בנייה". למה אסור לבנות דירות זעירות?

"מרד הקייטנות" פרץ מגבעתיים בסיסמה "הורים אינם ארנקים". כוונתם: שמישהו אחר ישלם. צריך לכפות על השכנים ממול לשלם עבור הקייטנה של הילדים שלנו. 

יישוב יהודי חדש קם ברמת הנגב ביוזמה עצמית של המתיישבים - שיזף. השבוע עתרה החברה להגנת הטבע לבית המשפט נגד הקמת היישוב, כי משהו לא היה תקין ב"טפסים"... והבדואים צוחקים...

התקשורת מימין ומשמאל מלאה עצות לממשלה איך לפתור את "בעיית הבדואים": לתכנן, לבנות, להעניק, לשפוט, לחנך, להעניש, להרוס. פאטה מורגאנה במדבר. פנטזיה. במסגרת "מדינת הרווחה" הישראלית אין פתרון לבעיה.

לכבוד כ"ט בנובמבר: סיפור מופלא על מוישה כהן, שנעלם מדפי ההיסטוריה היהודית, אך מוכר בסין. יהודי הנושא תואר "גנרל" סיני. הזר היחיד בסין, ששני היריבים מאו צה-טונג וגם צ'אן קאי צ'ק נתנו בו אמון מלא.

עם פרישתו של עופר עיני מראשות ההסתדרות כתבו "מבקריו" כי הוא העדיף להתמקד בייצוג הוועדים הגדולים. העובדים בוועדים הגדולים, חזקים מספיק לקבל החלטות בעצמם ואינם זקוקים למייצג. עיני לא היה הבוס העליון.

למה מתנדבת חברה גדולה לתרום סכומים אדירים למדינה? הרי יכלו גם לא לשלם – אי אפשר להכריח לחלק דיבידנדים. כדי לשפר תדמית של חברה אפשר לתרום לצדקה עשרות מיליונים, אבל 2 מיליארד? מה נלחש לחברות באוזן?

מדינה, בה מערכת כלכלית מצליחה ומוניטין מקצועי מעולה – הופכים ל"אויב הציבור" – היא מערכת חולה, מעוותת. שירותי מרפא ליצוא יהפכו את ישראל למרכז רפואי עולמי ולענף יצוא שישווה וישיג את תעשיית ההי-טק.