למקסיקו עתודות גז ונפט עשירות וגם "פוטנציאל לנפט". הנפט והגז במקסיקו "שייכים לעם". אך למרבית הבושה, העם המקסיקני נאלץ לייבא נפט וגז מהטייקונים החזיריים מצפון, מארה"ב.

בשנת 2014 חל מפנה היסטורי מדאיג בענף ההייטק: החלה "התאגדות" עובדים בחסות ההסתדרות והקמת וועדי עובדים. הפליאה היא כיצד הענף החזיק מעמד ללא ההסתדרות במשך למעלה מ-25 שנים.

"אולי אתם צודקים אידיאולוגית, אבל אין סיכוי לרפורמה שתשנה הכול, אז מה אתם מציעים לעשות 'מחר בבוקר'?". זו שאלה שאני נשאל לעיתים תכופות בכל תחום שעולה בוויכוח בו דעתנו העקרונית מושמעת.

אפשר להוריד את מחירי הדירות "מחר בבוקר". התכנית שלא תתקבל.

הבנייה הפרטית כפופה למעשה למשטר של "קיצוב" ומשטר של "מכסות ייצור". שיטה שנכשלה בכל תחום כלכלי אחר בעולם. היזמים מנועים מלספק את דרישות הצרכן, הם בונים לרוב לפי תכתיבים של פקידי מדינה ועירייה.

אפשר חוקית להתנגד כמעט לכל בנייה חדשה בטענה שעלולה להיווצר פגיעה בשכנים. אפשר לגרור את היזם לבית משפט, לייקר מאד את הפרויקט, לעכב אותו לשנים ואפילו לזכות בפיצויים. האם זכות הוותק גוברת על זכות הקניין?

הכשל בשוק הדיור הוא אידיאולוגי ולא טכני. התכניות "לבלימת הביקושים" הן ניסיונות סרק. הטיפול בצד ההיצע של הדירות הן פנטזיות לעתיד הרחוק: "קביעת יעדים". מילים שלא עולות כסף.

האם תאונות הדרכים הן "מכת מדינה"? האם הנהג הישראלי זקוק ל"חינוך מחדש"? מי אשם בתאונות הדרכים?  התשובה מפתיעה.

אנחנו מביטים בפליאה על המשטרים האפלים של המאה ה-20. ברור לנו שמשהו השתבש "שם". אנחנו מתעלמים מהתמיכה העממית הרחבה שגרפו התנועות הסוציאליסטיות. הרי אנחנו ישראלים עם "ראש פתוח" – אנחנו אחרים. אצלנו לא.

בדרך כלל מדובר בגוף ציבורי שניזון מכספי משלם המסים, רוב תקציבו מיועד למשכורות והטבות לעובדים שמייצרים, במקרה הטוב, תעסוקה האחד לשני. חלק מהתקציב מיועד "לפעילות" שתועלתה למטרות המוצהרות שולית ביותר.