מידי פעם מכריז משרד התעשייה על "מבצע" להשבת חובות. טוענים שהחוב המצטבר של מפעלים שזכו לסיוע מכספי מדינה עומד על 1.5 מיליארד שקל. לא כולם "משוגעים" להחזיר למדינה חובות כי כספי מדינה הם "כסף של אף אחד.

אומדן זהיר של קורבנות המשטרים הקומוניסטים בעולם עומד על כ- 110 מיליון אזרחים. גבוה מכל הרוגי המלחמות במאה ה-20 גם יחד. ה-1 במאי צריך להיות יום זיכרון. הסוציאליזם הוא הכישלון החברתי הגדול של המאה ה-20.

רוב הציבור מעדיף בשנים האחרונות את מסלול משכנתאות הפריים, אבל בנק ישראל מכריח אותנו "לבחור" במסלול אחר – זה שצמוד למדד המחירים לצרכן. פישר מציג בעקביות רק צד אחד של המטבע. האם הנגיד "רוצה רק בטובתנו"?

ספק אם המדינה היא שצריכה להעניק את הפרסים על חשבון משלם המסים (למרות סכומם הזניח). אבל לא זה "העניין"  – אם כבר מחלקים פרס לאומי, בולטת בחסרונה קטגוריה אחת קבועה: פרס ישראל ליזמות ולעסקים.

אירועים היסטוריים מתגלגלים לכיוונים כאוטיים ובלתי חזויים. את השרשור הלוגי של האירועים ניתן לבנות רק בראיה לאחור והתוצאה נראית מפתיעה לא פחות מהשפעת משק כנפי הפרפר באמזונאס על סופת טורנאדו בטקסס.

"רובוט שווארמה" (ראו סרטון) חותך רצועות שווארמה נבחרות  מהגריל המסתובב, אינו מתעייף ואינו יוצא להפסקת סיגריה. אוטומציה מוזילה מוצרים לצרכן... גם שווארמה. אבל, ייתכן גם מצב בו אוטומציה מייקרת מוצר.

ארה"ב הגיעה לתקרת החוב המותרת על פי חוק (14.3 טריליון $). כדי להמשיך ללוות כסף צריך לשנות את החוק. צמיחת המשק האמריקאי מטעה כי היא ממומנת באמצעות הלוואות. אמריקה נחה על הטיטאניק ונעה לאט אל הקרחון.

המשבר ביוון חוזר לכותרות: שוב נגמר להם הכסף. "הלכו" 145 מיליארד דולר שקיבלו כ"חילוץ" לפני כשנה בלבד. הפוליטיקאים היוונים, כמו בישראל, מוכשרים בחקיקה חברתית - לא הייתה  בעיה לקחת הלוואות ולפזר את הכסף.

בנק ישראל נלחם נגד עם ישראל ומנסה לכפות עלינו ירידה ברמת החיים – החלשת השקל. ההפסדים שלנו, האזרחים, אמורים "לסייע ליצואנים" ולהביס את "הספקולנטים". בינתיים צומחים הפסדי בנק ישראל - רק למעננו. האומנם?

"הפטיש" של שטייניץ הוא טלאי נוסף על מס שבח המסובך ממילא, וזאת – בלי שום קשר לשאלה אם מחירי הדירות ירדו או ימשיכו לעלות. הרבה רעש על פטור זמני ממס מיותר לחלוטין.