יוקר הדירות נובע מהרגולציה המסובכת של המדינה על שוק המקרקעין והדיור. ידע אזרח שאין בבעלותו דירה, שההפרש בין המחיר החלומי לבין המחיר הנוכחי הוא למעשה מס-רגולציה.

פרופ' רות גביזון [מועדת וינוגרד] אמרה לאחרונה כי ''...הדרג המדיני חלש, עסוק בהישרדות והאופק שלו קצר...'' בהמשך טענה כי ''מנגנון הבחירה שלנו אינו מניב פוליטיקאים שיודעים להכריע''...

''...כל עוד הייתה צים בשותפות עם ממשלת ישראל, העסקים שלנו היו רדומים, החלטות חשובות נסחבו חודשים ושנים. לא היה מי שייקח אחריות. הכול התנהל כמו במשפחה עייפה.

ברוב מדינות אירופה ''הנאורות'' קיימת רגולציה ממשלתית של שוק הדירות להשכרה. כתוצאה, הפך שוק הדיור להשכרה כמעט בכל אירופה לג'ונגל מושחת.

תקופות של מיתון כלכלי מלוות את ההיסטוריה הכלכלית מאז ומעולם. מיתונים קודמים בארצות הברית, גם החריפים, הסתיימו תוך שנתיים עד ארבע שנים. הקריסה של 1929 נמשכה למעשה עד סוף מלחמת העולם השנייה.

אני גר בתל אביב. שכני היקר פליקס טרח להזכיר לי כבר יומיים לפני ליל כיבוי האורות ההפגנתי ''לא לשכוח לכבות בשעה 8 בערב''.

ידיעה שולית ו''לא חשובה'' [ידיעות אחרונות 14.4.2008] מבשרת על הצעת חוק חדשה להסדרת תחום האימון האישי [קואצ'ינג]. לקוחות האימון האישי הם בעיקר מנהלי חברות שמעוניינים לשפר את ביצועיהם.

אנחנו יודעים את הסיבה לשכר הגבוה בחברת חשמל, בנמלים, בחברת מקורות. אלה חברות ממשלתיות מונופוליסטיות. אבל הבנקים הרי בבעלות פרטית.

התעשיין יכול להמשיך לייצר בארץ דגלי כחול-לבן, תחתונים וגופיות, אלא שהם יהיו יקרים מאד. כדי לאפשר לתעשיין להישאר בישראל ולשמור על מקומות העבודה.

סין אינה מדינה חופשית בסגנון המערבי והשלטון מסתיר את הקלפים. חלק ניכר מהכלכלה הסינית מתוכנן על ידי השלטון ובייחוד הסקטור הפיננסי. אם יוון הצליחה "להנדס" נתונים מאקרו-כלכליים דמיינו את היכולת הסינית.