הצגת פריטית לפי תגיות: יוקר מחייה

בכתבה קודמת "השמצנו" את נגידת בנק ישראל על החלטתה להדפיס כסף למימון אגירת דולרים. אני לא חוזר בי, אבל תיתכן אפשרות נוספת: בנק ישראל נאלץ להדפיס שקלים.

התקשורת מתעלמת מהשאלה, אבל המשפחות בישראל משלמות עבור מדיניות זו.

מדד המחירים לצרכן, שהוא פרמטר מרכזי, שלפיו נקבעים הרבה פעילויות במשק, משקר. כלומר, לא משקף את המציאות, ולא במקרה.

תנועת המחאה הפנתה את תשומת הלב ליוקר המחיה בישראל. העלאת הנושא הוא ההישג היחיד של המחאה – בכך מתחילה ומסתיימת ה"הצלחה". כל עוד נתעלם מהגורם האמיתי ליוקר, לא יעזור אם נאלץ מישהו להוזיל מחיר מוצר מסוים.

הטלת ארנונה כפולה על דירות ריקות היא פגיעה בזכויות הפרט. זכותו של בעל דירה לעשות שימוש בקניינו כראות עיניו ללא תכתיב ממשלתי. מס הארנונה צריך להיות מיועד למימון הוצאות העירייה ולא כלי מדיניות ממשלתי.

אין ארוחות חינם ומישהו יצטרך לשלם עבור "חופשת האבהות".

תוך 60 שנה הגענו לסבך עצום של חוקים וביורוקרטיה. אלפי עמודים של ברברת תחת כותרת של תקנות, חוקי בנייה ומיסוי מקרקעין. הפתרון לכל בעיה בתסבוכת זו עובר תמיד דרך הגדלת עלויות. מה התייקר? הכול!

השביתה נגד "השמים הפתוחים" הסתיימה בצ'ק שנתי של כ-500 מיליון שקל שאנחנו, משלמי המסים, נרשום לפקודת אל על "לכיסוי הוצאות האבטחה". הסכום הענק לאבטחה של פחות מ-50 מטוסים בלתי סביר בעליל. בואו נעשה חשבון.

המנגנון המורכב, לפיו השוק קובע מחירים של מוצרים ושירותים, מנקז לתוכו את כל העיוותים של הכלכלה המקומית. עול מכביד של יוקר מחייה הוא מעין עונש שה"כלכלה" מטילה על כלל האזרחים בגלל הצטברות עיוותים.

קשה להילחם במבול הסיסמאות הסוציאליסטיות הקליטות כמו "העם דורש צדק חברתי", ובייחוד מול נחשולי האדם ששטפו את שדרות רוטשילד בקיץ 2011. יניב מנוס עושה זאת בסרט דוקומנטרי.