הצגת פריטית לפי תגיות: ממשלה

ממשלות הן פיל ענק. אנחנו מעבירים לממשלה חלק גדול מפירות עבודתנו – ים של כספי מיסים. לאן הולך הכסף שלנו? ניסיון כושל לשקיפות תקציב המדינה.    

 באספות רבות של בעלי דירות בבניינים ישנים תמיד יימצא השכן שיפלוט: "הלוואי שרעידת אדמה תהרוס את הבניין, או שלפחות ייסדק ללא תקנה, ואז ייבנה מחדש כמו שצריך...". ספק בדיחה, ספק כמיהה נסתרת. 

האם המדינה צריכה להיערך לצונאמי שקורה אחת ל-1500 שנים, או לרעידת אדמה שקורית אולי אחת ל-100 שנים? האם "המדינה" היא בכלל גוף שמסוגל "להיערך"?

עוד טרם יבשה הדיו בכתבה הקודמת על רשות החדשנות הלאומית, התבשרנו על הקמת רשות נוספת: הרשות להתחדשות עירונית. 

הממשל חשב שהוא מסוגל לנהל ביטוח שיטפונות, אבל התוצאה גרועה: ניהול כושל, פרמיה נמוכה מדי וגירעון שימומן ע"י כלל הציבור. מנגנון השוק היה קובע פרמיה גבוהה באזור מסוכן - היה מפרסם אזהרה - ומצמצם את האסון.

הביטוי "כשל שוק" הוא תווית שמודבקת בדרך כלל לפעילות כלכלית שפוליטיקאים מעוניינים להטות לטובת צד מסוים באמצעות הפעלת כפייה – כוח החוק. "השוק" אליו מופנה הזעם מנוהל על ידי הממשלה ולכן אינו שוק.

לא יעזרו עוד 200 מיליון שקל אם אי אפשר לפטר כבאי בישראל, אם מנהל לא יכול להחליט כמה לשלם לכבאי מצטיין. הסוהרים נהרגו בגלל טעויות בשיקול הדעת של האנשים בשטח ו"בלגן המלחמה" - תוספת תקציב לא היתה משנה.

משרד האנרגיה מסבסד החלפת מקררים ישנים בחדשים עד ל-30% מעלות מקרר חדש - כדי לחסוך באנרגיה. להתערבות ממשלתית בכלכלה יש תמיד תוצאות בלתי צפויות "מפתיעות" כי העם חכם מפקידיו.

כולם מסכימים עם "חלוקה מחדש של העוגה": דפני ליף רוצה חלוקה שתעניק "דיור בר השגה" בשינקין, רוחמה אברהם חלוקה שתיטיב עם הפריפריה, לפיד ידאג ל"למעמד הביניים". אף אחד לא קורא להפסיק לחלוטין לחלק את העוגה.

את משרד התרבות והספורט צריך לסגור ולשלוח את עובדיו המסורים לחפש עבודה אמיתית.