הצגת פריטית לפי תגיות: עוני

כולם אוהבים לפרסם נבואות חורבן. אסונות ותחלואים זוכים לרייטינג גבוה, כך גם "התחזיות" – חורבן כלכלי, אסון אקלימי, או מלחמת עולם. העובדות הפוכות: 2018 הייתה, קרוב לוודאי, השנה הטובה בהיסטוריה (עד כה).  

כמידי שנה, מדינת ישראל חוגגת את "חג העוני" – הביטוח הלאומי מפרסם את דו"ח העוני. האות ניתן והתגובות הרגילות זורמות. שלל כותרות זועקות על 1.8 מיליון עניים, שמחציתם ילדים. על הניסים ועל הנפלאות של העוני הסטטיסטי.

קשה לדעת כמה עניים באמת יש במדינת ישראל, קשה עוד יותר להגדיר "מיהו עני". ההגדרה של עוני יחסי על פי הסקרים של דו"ח העוני – מטעה.

בניגוד למיתוס המקובל: הממשלות הן שמשבשות את מנגנון "חלחול העושר" אל תחתית הפירמידה החברתית.

אילו "מלחמה בעוני" הייתה תחום מדעי או עסקי – כבר מזמן היו מסיקים מסקנות נחרצות, זונחים את ה"מודל" ומנסים גישה שונה. ממשלות וראשיהן מתחלפים, תוכנית מחליפה את קודמתה - והעוני בשלו - מסרב להתנדף.

דו"ח העוני השנתי של הביטוח הלאומי חוזר ומדקלם מידי שנה את סיפור "העוני המחפיר" של ערבים וחרדים. קשקוש ללא קשר למציאות: 75% מתושבי בני ברק ו- 92% מהמשפחות הערביות בישראל גרים בדירה בבעלותם.

רבים מעדיפים לחיות מקצבאות במקום מעבודה. זה רק טבעי: תחלק סוכריות, על חשבון אחרים, והתור לסוכריות ילך ויגדל כל הזמן.

דו"ח מכון טאוב גילה ש-80 אחוז מהמשפחות בישראל נמצאות באוברדראפט כרוני שצומח מידי חודש. מבחן הסבירות.

"הוועדה למלחמה בעוני" רואה את העוני כאחת "ההשלכות של הפעילות הכלכלית". המציאות הפוכה: מצבו הטבעי של האדם הוא עוני וחוסר-כל. "הפעילות הכלכלית" היא שמקדמת את האדם ומרחיקה אותו מעוני.

אין שום כבוד בחיים על חשבון אחרים בכפייה. כלל לא חשובה ההגדרה של "קיום בכבוד" – לאף אחד אין זכות לכפות על שכנו שיממן את חייו, גם אם השכן עשיר. חוקי הכפייה של מדינת הרווחה המודרנית אינם מוסריים.