הפוליטיקאים "שוברים את הראש" מהיכן יגיעו תקציבי הענק הנדרשים להמשך "השיטה"? המגזר הפיננסי סומן כ"אויב המעמד" וכאשם היחיד במשבר העולמי – עליו לתת את הדין. מס גלובלי חדש מתבשל – "מס רובין הוד".

יתרות מטבע החוץ הושקעו עד כה ב"השקעות סולידיות" – כלומר, בריבית אפסית. השקעה שגורמת להפסדים של כחצי מיליארד שקל בשנה. לאחרונה החליט בנק ישראל להשקיע במניות בבורסות העולם. סטנלי מסכן את כולנו.

עיריית תל אביב פרסמה מכרז לפרויקט בשכונת שפירא, בדרום העיר, של 66 דירות שמתוכן יוצעו 44 לדיור בר השגה. כאשר נפתחה תיבת המכרזים, בעירייה "נפלו מהכיסא".

לועדות יש הנחה סמויה שהמסגרת בה פועל המשק היא נתון קבוע, כתורה מסיני עבור היהודי המאמין. ועדה מחפשת פיתרון "מעשי" לעכשיו. ולכן אינה חושפת את שורש הבעיה – המגבלות על חופש השוק שהפוליטיקאים מכתיבים.

היכן הבאג בניתוח "בעיית הריכוזיות"? חברות עסקיות אכן זקוקות לבלמים ואיזונים, אבל הרגולציה הטבעית והמיטבית נוצרת בשוק פתוח ותחרותי.

המלחמה הממשלתית המסתמנת נגד ה"ריכוזיות" מסוכנת יותר מה"ריכוזיות". היא מבוססת על הרחבת הניהול הממשלתי של הכלכלה, הכבדת הרגולציה ותוספת חקיקה. הדרך הנכונה – בדיוק הפוכה.

נוח לפוליטיקאים לכוון את זעם ההמון אל הסופרמרקט. כי מתוך כל שרשרת השיווק והבחישה הפוליטית – מולנו ניצבת רק הקופאית בסופרמרקט – אנחנו לא משלמים ליבואן, למכס או למכון התקנים. למה "פער התיווך" תמיד גדול?

אם המדינה מעורבת בנושאים שאינה צריכה לגעת בהם – אין להתפלא ששופט נדרש לסוגיות שאינן מעניינו - סוגיות של טעם, ריח ואידיאולוגיה. לכן חשוב כיום "הרקע האידיאולוגי" של השופט. הנה דרך אחרת לבחירת שופטים.

הממשל האמריקאי מריץ מזה 60 שנה משחק פירמידה מאסיבי שמבוסס על גביית מיסים מצעירים כדי לשלם קצבאות למבוגרים וקשישים, תוך הבטחה לצעירים בהווה שצעירי העתיד יממנו את הקצבאות שלהם בבוא היום. קריסה מובטחת.

אל תאמינו כל כך מהר. כתבים צבאיים מעידים על כך כיודעי סוד...תשאלו את חיילי העבר בני 70 ובני 30: כל אחד בטוח שהברדק היה רק ביחידה שלו ושאי-שם מסתתר צה''ל אחר...