המלצות ממשלתיות לתזונה בריאה: לעתים, אנחנו מקבלים הנחיות המבוססות על קונצנזוס של מדענים, אך ללא ביסוס מדעי של ממש. אלה משמשות בסיס לפעולה ממשלתית נרחבת שמתבררת לבסוף כמזיקה.

רוב הציבור, בהנהגת התקשורת, מבקרים את "השחיתות" ומייחלים לממשלת מלאכים "אחרת". זו אוטופיה - מעולם לא הייתה ממשלה כזאת ולא תהיה. אם הממשלה והסקטור הציבורי יהיו קטנים אז גם השחיתות תהיה "קטנה".

מותר לאנשים לרכוש שירותי בריאות לפי רצונם ויכולתם, ואסור (בלתי מוסרי) שהממשלה תמנע מהם שירותי בריאות כאלה או אחרים בטענה "זה לא שוויוני".

מסקנות הוועדה הם על טהרת האידיאולוגיה, כל חבר וועדה הביא את האידיאולוגיה מהבית, מראש, לפני שבא לוועדה. מערכת הבריאות מצוינת כל עוד אתם לא ממש חולים.

כל העסק בנוי על סובסידיות. קם ונופל לפי גובה הסובסידיה מכספי משלם המסים. במדינות המערב חודרת ההכרה שהבלוף גם לא עוזר להקטנת הפליטות של דו תחמוצת הפחמן.

אל תאמינו לסיפורי בדים ירוקים. חשמל מהרוח הוא ברכה לבטלה וגם יקר. זה לא עובד. מאות המיליארדים שבזבזו בעולם על תחנות הרוח הם אינדיקציה לחוסר השפיות של העולם, לא ליעילות תחנות הרוח.

אל להורים לסמוך על מערכת החינוך. החינוך הממשלתי לא מוצלח יותר משרותי הכבאות הממשלתיים. סיפורו של אבחון "ליקוי למידה".

ההמנעות מהקמת תחנת כוח פחמית ממניעים ירוקים הזויים, והסתמכות היתר שלנו על הגז המצרי היו מעשים חסרי אחריות לחלוטין.

הרמטכ"ל החדש, בני גנץ, הוא קצין מעולה, מוכשר, מנוסה וישר. מועמד מעולה, בחירה ראויה. כל רמטכ"ל הוא מעולה, גאון ומשכמו ומעלה, עד שפורצת מלחמה... עד שהוא עומד במבחן האמיתי.

סיפורו של "הגז המצרי", או איך עושים "עסקים" במדינות עולם שלישי? ה"משקיעים" לא משקיעים, "הסכם" אינו הסכם. הסיכון העסקי הוא כמובן של אזרחי ישראל, "בעלי הבית" של חברת החשמל שנתנה ערבויות ל"עסק".