אין ארוחות חינם ומישהו יצטרך לשלם עבור "חופשת האבהות".

הפרשנויות בתקשורת למצב המוזר נעות בין האשמת ציבור הבוחרים "הנבער" ועד לאלה שרואים בכך "לא הצבעה בעד ראשי הערים, אלא הצבעה נגד הבג"ץ השנוא על דתיים וימניים". יש הסבר אחר, של "קו ישר".

במקום לשנות את הסביבה העסקית המציאו את החוק לעידוד השקעות הון. במסגרתו קיבלו המאושרים כ-60 שנה של הטבות ומענקים. ממשלה ש"מעודדת" תעשייה מפרסמת ברבים שלא כדאי להקים תעשייה בישראל, אחרת לא צריך "לעודד".

הצעת חוק חדשה תחייב את גוגל לשלם מידי שנה 7% מהכנסותיה בישראל לגופים שנקראים "יצרני תוכן" (ידיעות, מעריב, הארץ ואחרים). ועדה ממשלתית תחלק את הכסף... שר התרבות והספורט יקבע את התקנות. שוד חוקי נוסף.

מעטים חוששים באמת לחדלות פרעון קרובה של ארה"ב, גם הבורסות לא מתרגשות. לראשי 2 המפלגות אין שום כוונה לקיצוץ אמיתי בתקציב הנדיב של הממשל. שוקי ההון מניחים שתימצא גם הפעם הדרך להמשך מימון גירעונות הממשל.

"המחלה ההולנדית" - ביטוי שכולם כאן מדקלמים, אינה תוצאה של גילוי גז. מדינת הרווחה היא המחלה ההולנדית האמיתית. ראו מה קורה כאשר הדמגוגיה החברתית מנצחת והכנסות הגז מוזרמות לסקטור הציבורי ולקצבאות.

כאשר מטיפים לנו שהצלחה כלכלית עלולה להזיק – צריכה נורת אזהרה אדומה להבהב, מעליה כתוב: "זהירות, עיוות כלכלי". לא ההצלחה היא הבעיה, אלא העיוותים בכלכלה המקומית - הם עלולים להפוך הצלחה ל"אסון לאומי".

מטרת כובד הרגולציה היא "הגנה על המשקיע". נניח שזה נכון והכרחי. אז בואו נשאיר את הבורסה באחד העם עם הרגולציה שאמורה להגן  – אבל נאפשר הקמת בורסות מתחרות שלא יהיו כפופות לרגולטורים רק לתקנון פנימי עצמי.

ממשלות מסוגלות להעביר כל חוק שרצוי לפוליטיקאים בעזרת "תקנות לשעת חרום" (וגם בלעדיהן). הנשיא רוזוולט הפקיע את הזהב הפרטי ב-1933. בית משפט פדראלי חזר ואישר שוב הפקעה בימינו אלה.

עלות האמת של "דיור בר השגה" והנתונים שהתקשורת מתעצלת לחקור.  טרוף המערכות של "דיור בר השגה" וכניסת הממסד הפוליטי ליזמות בנייה, כמו בשנות החמישים – עדיפים לפוליטיקאים על פני הוזלה כללית של הדירות.