הוויכוח על "חוק ישראל היום" אינו ממוקד בבעיה. מי שמסכים שהשלטון רשאי להחליט מי רשאי לשדר, ומי להוציא עיתון – לא יכול להתנגד לחוק המקומם. ל"מדינה" מותר להוסיף עוד קריטריון לרגולציה - לא בחינם.

הדרבי התל אביבי הסתיים בפריצת אוהד מטורלל למגרש ובתקיפת שחקן מכבי - "החשוד מוכר למשטרה". יש בישראל אלפי "חשודים שמוכרים למשטרה" שמסתובבים בינינו - למה?

הצעות החוק לפתרון "המחסור בדירות" זוכות לתמיכה גורפת של התקשורת. "הצלחתן" תירשם כפרק מזיק בהיסטוריה הכלכלית של מדינת ישראל. השפעתן הרסנית ככל שהזמן יחלוף, אבל קשה יהיה בעתיד לבטל חקיקה "חברתית".

המנגנון המורכב, לפיו השוק קובע מחירים של מוצרים ושירותים, מנקז לתוכו את כל העיוותים של הכלכלה המקומית. עול מכביד של יוקר מחייה הוא מעין עונש שה"כלכלה" מטילה על כלל האזרחים בגלל הצטברות עיוותים.

למרות שמחירי הדירות יכולים לעלות ולרדת, וכך גם בתל אביב – הרי שהגורמים "היציבים" שמלבים את הביקוש בתל אביב ומצמצמים את ההיצע בעיר – ימתנו ירידות מחירים ויאיצו עליות. רק בתל אביב.

חוקי הבנייה, אידיאולוגיה של עיריית תל אביב, אינטרסים, קבוצות לחץ והביורוקרטיה הנובעת מהם - כל אלה בולמים בנייה חדשה במרכז תל אביב לעתיד הנראה לעין.

נחמיה שטרסלר, הכתב הכלכלי של עיתון "הארץ", כתב ספר ששמו כשם הטור הוותיק שלו בעיתון - "ושלא יעבדו עליכם". הוצאת כנרת זמורה ביתן שחררה לפרסום פרק על התנגדות הירוקים לפיתוח והנזק הנגרם לתושבי ישראל.

עימות עם משלמי המס אף פעם אינו נוח פוליטית, לכן מעדיפים פוליטיקאים את מצג השווא שבתקציב גירעוני – לוקחים הלוואה לכיסוי הגירעון.

"הוועדה למלחמה בעוני" רואה את העוני כאחת "ההשלכות של הפעילות הכלכלית". המציאות הפוכה: מצבו הטבעי של האדם הוא עוני וחוסר-כל. "הפעילות הכלכלית" היא שמקדמת את האדם ומרחיקה אותו מעוני.

הסיפור העממי מופץ מידי מספר שנים בגרסאות שונות. הנה גרסת 2014 שמופצת בארצות הברית (כנראה על ידי גורמים רפובליקניים) לקראת הבחירות לקונגרס שיערכו בנובמבר: