כתבות בלוג

מכונית חשמלית היא מוצר נחות מרכב בנזין, כמעט בכל היבט. ייצורה בהפסד נכפה בצווים ממשלתיים תוך סבסוד כבד – לא בזכות יתרון או ביקוש צרכנים. גם הזיהום בתהליך הייצור גבוה.

המטיפים ל"אנרגיה ירוקה" מתעלמים מ"פרט קטן" (ומעלימים אותו מהציבור). אי אפשר, בטכנולוגיה שקיימת כעת, לצבור כמויות גדולות של אנרגיה "ירוקה" (רוח או שמש). כאשר "אין רוח", או יש עננים (ואין שמש) – לא ניתן להשתמש "במלאים" של אנרגיה ירוקה. אז מתברר שיש "מחסור".

הממשלה אישרה בהתלהבות "יעדים" להפחתת פליטות פחמן עד 2050. לשמחת הסינים יצרני הפנלים הסולריים וקבלני ההתקנה המקומיים. "יעדים" לא עולים בינתיים כסף אבל תועלתם אפסית, כמו באירופה, הנזק – עצום.

מדינות כופות על משלמי המיסים להעביר טריליוני דולרים "להצלת כדור הארץ". מעת לעת אנו מצביעים על הטרוף העולמי שכולם מיישרים אתו קו. נחשול הדת החדשה אינו מדע, אינו הנדסה – נתק מהמציאות – למען "היעדים".

נניח שהיסטריית האקלים מוצדקת והאדם הוא הגורם להתחממות – חייבים להציל את כדור הארץ. צריך להגיע לאפס פליטות דו תחמוצת הפחמן. חישוב כמותי מראה כי שמש ורוח אינם מסוגלים לספק את צרכי האנרגיה שלנו, וההשקעה בהם היא בזבוז הגובל בחוסר שפיות.

מה עלול להרוס את הציוויליזציה האנושית? הפתעה: לא התחממות כדור הארץ! (ללא קשר לוויכוח עם אכן קיימת).

פסולת הפלסטיק אכן מזיקה לבעלי חיים ימיים וגם מכוערת. אבל, הארגונים הירוקים יוצרים "אויב" דמיוני ונוח ללחימה מתוך הכורסא בסלון: שקיות הניילון בסופרמרקט וקשי השתיה במקדונלדס.  

לרוב "הירוקים" אידאולוגיה פשוטה ובלתי מציאותית: נגד הכול. נגד פיתוח ובנייה, נגד כל כביש, שכונה חדשה או מפעל. נגד שיפור באיכות החיים או רווחת האדם. הם בעד הטבע והצפרדעים אבל נגד האדם – האנשים ג'יפה, הטבע קדוש.

גילוי דעת שפורסם על ידי 90 מדענים איטלקים מסתייג מההיסטריה האקלימית הנפוצה. נבואות הזעם שמופצות על ידי ארגון של האו"ם אינן נתמכות בהוכחות מדעיות, אלא ב"מודלים ממוחשבים" ובהשערות.

המטיף הלאומי הירוק של ישראל, פרופ' עדי וולפסון, מציין את ספרד כמופת לחזון של אנרגיה מהשמש. הוא רק שוכח לציין שגם בספרד מדובר ב"חזון" ולא בהיתכנות טכנולוגית.

מידי שנה מתקיימת וועידת פטפטת עקרה של האו"מ – "וועידת אקלים". עכשיו ה"אירוע" הופך לחצי שנתי... בזבוז כספי משלמי המיסים על טיסות מזהמות, מלונות פאר וקוקטיילים. 

פרופ' עדי וולפסון מטיף בטור שלו בידיעות אחרונות מה עלינו לעשות כדי להציל את כדור הארץ מהתחממות נוראית. מוגזם, לא רלוונטי, לא מעשי.

הבלוף הסולארי הגדול בישראל הולך ומושלם בנגב. הוצאה מיותרת שנתית של למעלה מ-100 מיליון שקל על סבסוד חשמל. שיגעון של כת השמש.

סופות תמיד היו. אין מגמת התחזקות, להיפך – יש מגמת ירידה קלה ב-100 השנים האחרונות. גם לפני כ-80 שנה, לפני ה"התחממות", יוסטון הייתה מוצפת מים... 

הנשיא דונלד טראמפ הכריז על פרישת ארצות הברית מהסכם האקלים הבינלאומי בפריז – פרישה מכלום, פרישה מהסכם חסר כל תוכן וערך מעשי.

האם המכונית החשמלית היוקרתית "טסלה" היא הונאת פונזי בסבסוד ממשלתי? 

92,000 טורבינות רוח לייצור חשמל "ירוק" הוקמו בסין כדי לייצר חשמל פי-10 מהצריכה בישראל, אבל החשמל המועט שלהן כמעט ולא נצרך. אצלנו דנים בכנסת בעידוד הקמת טורבינות רוח. אופנה היסטרית.

גוגל משתתפת בחגיגת השקרים הירוקים שהפכו לנורמה תקינה פוליטית. גודל השקר כגודל החברה. 

במציאות, "ההתחממות" אינה גלובאלית. כמו כל תופעות מזג אוויר היא מקומית או אזורית. מחקרים שאינם מתיישרים עם אופנת ההפחדה האקלימית – לא מפורסמים. 

"תעשייה" שהיא כולה "רוח" - אין בה ממש והיא מתקיימת רק בזכות סבסוד ממשלתי כבד אצלנו ובארה"ב. מיליארדי שקלים אצלנו יעופו ברוח. הנזק אינו רק כספי אלא גם סביבתי.

הממשלה התחייבה להטיל עלינו מיסים בסך 100 מיליון שקל מידי שנה, ולמשך כ-25 שנים, כדי לסבסד אנרגיה סולארית. מס לכל דבר אך ללא תהליך חקיקה בכנסת. לובי של טייקונים ירוקים יהנה ואילו התועלת מפוקפקת.

המהות ה"ירוקה" של טורבינות הרוח היא אשליה. הטורבינות מפיקות מעט מאד חשמל, בזמנים בלתי רציפים ובלתי ידועים, לרוב כאשר אין צורך בהן. מדובר בבזבוז משאבים לריק, ולנזקים ממשיים לטבע ולסביבה.

בניגוד לתחזיות השחורות - יש שפע של נפט בעולם ובשנים הקרובות צפוי אפילו עודף. תיאוריות נביאי הזעם על סוף עידן הנפט לא לקחו בחשבון טכנולוגיות חדשות וגידול בכדאיות ההפקה עקב העליה במחיר.

נביאי הזעם הירוקים מפחידים אותנו במחסור באנרגיה מקובלת. במציאות - מאז 2005 צועדת ארה"ב לקראת "עצמאות אנרגתית" בזכות חידושים טכנולוגיים בהפקת נפט וגז מקומי בכמויות גדלות. אין מחסור בעתיד הנראה לעין.

עיתון "דה-מרקר" יצא עם כותרת גדולה "החשמל הסולארי בנגב הדביק את מחיר החשמל של חברת החשמל". כרגיל, הכותרת סנסציונית, המציאות קצת אחרת.