כתבות בלוג

מעת לעת מצטבר לחץ פוליטי להעלאת "שכר המינימום". מדובר בקצבה "חברתית" כמו כל קצבה אחרת שהמדינה משלמת. למה המעסיק נדרש לשלם ולא המדינה?

בית הדין לעבודה פסק למי הלקוח משלם את הטיפ ומדוע נותנים טיפ. למה המדינה צריכה בכלל להתערב? 

"זכות השביתה" מתבססת על קביעה של קארל מרקס, לפני כ-150 שנים, כי העובד הוא תמיד הצד החלש והמסכן. הבה נראה את אלופי השביתות בישראל... המסכנים.

המדינה עתרה לבג"צ נגד מוסד אחר של המדינה – בית הדין לעבודה, בעניין שביתה בחברת החשמל שבבעלות המדינה.

הגזל החוקי: ועדי עובדים, שיושבים עם "היד על השאלטר" במוסדות ציבוריים וחברות ממשלתיות, סוחטים הטבות מפליגות ובלתי צודקות על חשבון שאר הציבור.

עופר עיני וההסתדרות פיטרו את וועד עובדי הרכבת ואת ראש הוועד גילה אדרעי. סוף, סוף אפשר לאמור שההסתדרות עשתה משהו למען מדינה.

ל"מאפיה" בנמל אין צורך ב"חיסול חשבונות" עם יריבים בעזרת מקלעים, או יציקת מתחרה בעומק בטון של יסודות בניין... אין להם יריבים ומתחרים – הממשלה במסגרת חוקי העבודה דואגת לביצור מונופול "העבודה המאורגנת".

עם פרישתו של עופר עיני מראשות ההסתדרות כתבו "מבקריו" כי הוא העדיף להתמקד בייצוג הוועדים הגדולים. העובדים בוועדים הגדולים, חזקים מספיק לקבל החלטות בעצמם ואינם זקוקים למייצג. עיני לא היה הבוס העליון.

דטרויט, מרכז תעשיית הרכב האמריקאית. עיר מפוארת, הרביעית בגודלה בארה"ב עם שני מיליון תושבים ב-1950. ימים רחוקים. העיר ממשיכה להתדרדר והאוכלוסייה התדלדלה ל-680 אלף. כך ייעשה לעיר שהדגל האדום ניצח בה.

לפיד חדל להשתמש במינוח שהיה לחלק בלתי נפרד מזהותו הפוליטית: את "מעמד הביניים" החליף מונח חדש – "האדם העובד". שאפו ליועץ שתיקן לו את הטעות.

"מדוע תאגיד המשלם שכר מינימום לעובדיו מרשה לעצמו לשלם שכר של מיליוני שקלים למנהליו?"

בעל עסק פרטי יודע שכל העלאת שכר למנהל או לעובד – משמעותה פחות הכנסות לבעלים. בסקטור הציבורי, לעומת זאת, אין מגבלה כזאת. החכי"ם משלמים העלאת שכר לעובדי מדינה מ"כסף של מישהו אחר" – הציבור.

אחת מהסיבות שישראל עברה בקלות את משבר 2007 היא כי אנחנו "מפגרים" אחרי אירופה בשפע הקצבאות והעיוותים בשוק העבודה. אנחנו דוהרים אל הבור ממנו אירופה מנסה להיחלץ.

משאל עם מקשה על התגבשות של לוביסטים לייצוג קבוצות-אינטרס.  אלה מעוניינים בחוקים שמטיבים עם סקטור מסוים. בדמוקרטיה כמו אצלנו – חוקים מתקבלים משיקולים צרים שמזיקים לרוב הציבור. משטר של העדפת קבוצות לחץ.

במדינה חופשית, התנהגות "לא יפה" של גב' נתניהו הייתה מוקעת בתקשורת, אך אינה בסיס לתביעה משפטית. בית הדין לעבודה הוא בית דין אידיאולוגי המבוסס על השקפה "חברתית" קיצונית (סוציאליסטית) המנוגדת לחופש הפרט.

הרפואה בכל העולם הייתה בעבר "פרטית" ורק בשלב מאוחר "הולאמה". בארץ ישראל הרפואה "נולדה" ציבורית ורובה היה בבעלות מפלגות השמאל. תמיד הייתה "רפואת קשרים", הזנחת חולים אחרים, גירעון, ושרות טוב למשלמים.

בשנת 2014 חל מפנה היסטורי מדאיג בענף ההייטק: החלה "התאגדות" עובדים בחסות ההסתדרות והקמת וועדי עובדים. הפליאה היא כיצד הענף החזיק מעמד ללא ההסתדרות במשך למעלה מ-25 שנים.

שאלה פשוטה לכאורה: איך בכלל נקבע שכר? למה שכר המינימום לא הועלה ל- 10,000 שקל לחודש? הרי העלאה כזו יכולה לבטל סופית את "השכבות החלשות"; מדוע שהממשלה לא תקבע דרוג שכר "הוגן" בכל המשק, לכל העובדים?

מבקר המדינה פרסם אתמול שמאז 2006 מקבלים עובדי נמל אשדוד מזי הרעב "תמריץ סטייקים". עבור תפוקה מסוימת מקבלים ארוחת סטייק במסעדה בעיר. כאשר ההטבה בוטלה בהוראת האוצר, הוכרזו עיצומים על "פגיעה בזכויות".

כפייה של המדינה על עסקה מרצון שמתגבשת במשחק הכלכלי בין אנשים חופשיים – מובילה לעיוות בשוק ולתוצאות גרועות יותר שלא תמיד ניכרות מייד. את ה"כלכלה" אי אפשר לרמות ומישהו צריך לשאת במחיר. למי יוגש החשבון?

אנחנו יודעים את הסיבה לשכר הגבוה בחברת חשמל, בנמלים, בחברת מקורות. אלה חברות ממשלתיות מונופוליסטיות. אבל הבנקים הרי בבעלות פרטית.

חוקי הממשלה ה''סוציאליים'' לכאורה, אינם אלא כסות למנגנון מושחת לניצול העובדים והמעבידים לטובת המתווכים המקורבים והפוליטיקאים.

האיגוד המקצועי של עובדי תעשיית הרכב סרב להצעת פשרה שתאפשר הזרמת סיוע פדראלי לתעשייה, במסגרתה נדרש להוריד את השכר הממוצע [כולל הטבות] של עובדיו מ-73 דולר לשעה ל-55 כבר בשנת 2009.

ועדי העובדים החזקים במשק (מים,נמלים,חשמל) שולטים על נכסים אסטרטאגים של מדינת ישראל. הם הבעלים בפועל של נכסים שנבנו על חשבון כל האזרחים. כולנו משלמים דמי חסות כדי שלא יממשו את האיום לחנוק אותנו.

החוק של ח"כ שלי יחימוביץ' אושר: הרחבת "איסור האפליה בעבודה". מהן ההשלכות הכלכליות והמוסריות של מעורבות המדינה ביחסי עבודה? מדינת ישראל עשתה צעד גדול קדימה לקראת רמת אבטלה "מקובלת" באירופה: 10%-15%.