וכמו שאמרה לי השבוע התופרת הבוכרית במתפרה ברחוב בן יהודה: "אני מצביעה למי שמסוגל לקפוץ למוסקבה ולדבר עם פוטין"...
כל המפלגות מדברות, כרגיל, על הגדלת מעורבותה של הממשלה בחיינו – הן לא רואות חלופה. מפלגת "זהות" יוצאת דופן.
הפקקים מטורפים, שעות נשרפות בכבישים – פתרונות הקסם.
חוקים רבים מתיימרים "להגן על הציבור" אך יישומם גורם לרוב לנזק ותורם להתייקרות החיים בישראל.
במבחן התוצאה, משרד מבקר המדינה הוא מוסד מיותר. 600 עובדים, תקציב של כ-400 מיליון שקל בשנה. דו"ח עמוס במשפטים חלולים ויפים שטוב תמיד לדקלם.
"ההסתערות... על נתניהו... בחשד לשוחד במסגרת ניסיונותיו לזכות ביחס תקשורתי מפרגן, חושפת צביעות... תקדים בינלאומי הזוי..." – מי כתב זאת?
Ynet מפיץ ומקדם תעמולה שטותית של ארגון גרינפיס הלוחמני. כתבה על "אנרגיה ירוקה" שכולה שקר.
כ-30 שנות איחוד גרמניה חלפו, אך נזקי הסוציאליזם טרם שוקמו במלואם – תוחלת החיים בלידה במזרח גרמניה עדיין נמוכה יותר.
נרקוס – סיפורו של קרב אבוד ובלתי מוסרי נגד צרכני סמים קשים
מוטי היינריך."נרקוס" היא סדרת טלוויזיה מרתקת על קרטלי הסמים באמריקה. קרטל בא וקרטל הולך, צריך להפסיק את "המלחמה" האבודה והמיותרת נגד מאות מיליוני אנשים.
העיתונות הכלכלית בעולם מציגה באור חיובי את כלכלת ישראל המשגשגת ב-15 השנים האחרונות. נתוני אמת, לא כלכלת בחירות.
עידית רז-קלישר, אימא וכלכלנית, כתבה ספר ילדים יוצא דופן שמנסה להתמודד עם האתגר ללמד ילדים קטנים (גילאי 4-8) מושגי יסוד בכלכלה.
ה"שחיתות" משפרת את רמת החיים בצפון קוריאה מעבר להיחלצות מרעב ומאפשרת לכלכלה הקומוניסטית לתפקד (בערך). בשפה המדוברת חסר מינוח ל"שחיתות טובה".
כולם אוהבים לפרסם נבואות חורבן. אסונות ותחלואים זוכים לרייטינג גבוה, כך גם "התחזיות" – חורבן כלכלי, אסון אקלימי, או מלחמת עולם. העובדות הפוכות: 2018 הייתה, קרוב לוודאי, השנה הטובה בהיסטוריה (עד כה).
אנחנו חולים ופונים לרופא, האם הבדיקות נותנות מידע מדויק? האם הרופא יודע בוודאות מה הטיפול הנדרש? האם המנתח לא טועה? במציאות אין אפס תקלות ואין ידע מושלם. עולם מושלם ומסודר נמצא רק בדימיוננו. אפילו משרד הבריאות יכול בעיקר להזיק ולא להועיל.
עוד...
כולם משבחים את החוק "החברתי" החדש האוסר צריכת שירותי זנות. אנחנו לא שותפים להתלהבות. רשות הדיבור לסאמאר – זונה בדואית מתל אביב.
המטיף הלאומי הירוק של ישראל, פרופ' עדי וולפסון, מציין את ספרד כמופת לחזון של אנרגיה מהשמש. הוא רק שוכח לציין שגם בספרד מדובר ב"חזון" ולא בהיתכנות טכנולוגית.
יותר מידי צרפתים התרגלו להתפרנס מהמדינה ופחות מעבודה. ולכן, את האש בפאריס לא יכבו עם מים, אלא באמצעות הגדלת החוב הלאומי וגלגולו לעתיד.
.נשיא צרפת, מקרון, העלה מיסים על דלק בתירוץ של "מאבק האקלים". הצרפתים מוכנים לעשות הכול "למען האקלים" עד שזה נוגע בכיס שלהם