כתבות בלוג

עוד לפני הקורונה: השוואות בינלאומיות מציגות תמונה שגויה ומטעה. כרזות בהפגנות מבססות את מיתוס "ההרעבה השיטתית של המערכת".

הביקורת נגד "מדיניות הקורונה" היא בעיקר טכנית: סגר? כן או לא, לימודים? מתי חוזרים. מעטים מתייחסים להיבט הפגיעה בזכויות הפרט. האם מגיפה מצדיקה פעולות כפייה מצד המדינה בשם הגנה על "הזכות לחיים"?

הפוליטיקאים שבויים במלכודת האמונה ב"תפקידה של המדינה" ומחויבים "להילחם" בקורונה. זאת למרות שבינתיים אין דרך מוכחת מדעית איך נלחמים. פוליטיקאי לא מסוגל להודות "אנחנו לא בטוחים... לא ממש יודעים, משערים, מנסים".

"מומחים" בטלוויזיה מצטטים את "מקדם ההדבקה" R ופוליטיקאים אמורים לקבל החלטות לפיו. ואולי הערך R הוא חזיון תעתועים?  

התרופה למשבר הכלכלי הנוכחי במערב היא "פיזור כסף מהליקופטר". זו כנראה גם הדרך שבחרה ממשלת גנץ-נתניהו. קיימת אחידות דעים בעולם על התרופה – לא נשמעת דעה שונה. איך נחלצה גרמניה ממשבר כלכלי קשה פי כמה ב-1946?

פסיכיאטרית לילדים, דר' אלידה מגור, משיבה לכתבה הקודמת על "היד הקלה" שבמתן תרופות לילדים – ריטלין ביניהן. 

האם מערכת בריאות "טובה" בכלל אפשרית? לצד הישגי הרפואה המודרנית והארכת תוחלת החיים – תמיד יהיו טיפולים חדשים יקרים שאי אפשר לתת לכולם ותועלתם לרוב שולית. בעיה ללא פיתרון ובטח שלא ממשלתי.

אם ההוצאה הציבורית על בריאות תגדל תוך 6 שנים ב-50% (ותעבור את תקציב הביטחון) מובטחת לנו מערכת בריאות מדהימה – האמנם? 

האם ממשלה צריכה לממן מחקר בסיסי רפואי (להבדיל ממחקר יישומי שמניב מוצרים ותרופות שממומן ע"י חברות התרופות)? ויכוח אקטואלי מול תכניתו של הנשיא טראמפ לקצץ בתקציב רשות מחקרים רפואיים ממשלתית באמריקה.  

מפגש אינטרסים בין מטופלים לבין רופאי המשפחה באמריקה מייצר "מודל" שירות רפואי שעוקף את "המערכת".

מדינה, בה מערכת כלכלית מצליחה ומוניטין מקצועי מעולה – הופכים ל"אויב הציבור" – היא מערכת חולה, מעוותת. שירותי מרפא ליצוא יהפכו את ישראל למרכז רפואי עולמי ולענף יצוא שישווה וישיג את תעשיית ההי-טק.

העישון בהחלט מזיק, אין ספק בכך, מזיק למעשן ומקצר את חייו. אבל האם הממשלה צריכה לנסות להכריח את האנשים לחיות חיים יותר בריאים או יותר ארוכים?

אין במציאות מערכת "רפואה ציבורית". המערכת למעשה מופרטת ובאופן הגרוע האפשרי: בטיפול האיכותי זוכים חינם בעלי הקשרים, אחרים מטופלים ב"רפואה השחורה" היקרה, בשר"פ ובקליניקות הפרטיות. כל היתר סובלים בתור.

שיטת הוועדות נוחה ומתאימה לפוליטיקאים. כך אפשר לברוח מאחריות, מניהול מעשי, מעשייה של ממש, ולהסתתר מאחורי הוועדה. אפשר להעביר את הזמן בתפקיד, ליהנות מהמעמד והצ'ופרים, בלי לעשות כלום.

בתזונה, כמו בתחום הכלכלה והאקלים, המדענים וויתרו לרוב על שלב הניסוי וההוכחה (בגלל הקושי), ומציגים כל השערה כאמת מדעית. 60 שנים של מאות אלפי מאמרים, מחקרים והמלצות - אבל אחוז השמנים והסוכרתיים רק גדל.

סיפור הדסה הוא סיפורו של המשק הישראלי הציבורי ושל הרפואה הציבורית – וזו נגועה במחלה כרונית חשוכת מרפא מעצם היותה "ציבורית" – עסק ללא "בעל בית". צריך להפוך את הדסה ל"אזור רפואה חופשי".

הרפואה בכל העולם הייתה בעבר "פרטית" ורק בשלב מאוחר "הולאמה". בארץ ישראל הרפואה "נולדה" ציבורית ורובה היה בבעלות מפלגות השמאל. תמיד הייתה "רפואת קשרים", הזנחת חולים אחרים, גירעון, ושרות טוב למשלמים.

מדוע משרד הבריאות אוסר על הטיפול הרפואי שראש הממשלה עבר באופן פרטי?

אצל הירוקים כל כביש צריך לבטל, אסור לבנות בפריפריה כי זה גוזל אדמה, ואסור בעיר כי הבניין מסתיר את השמש, על מפעל חדש אסור בכלל לדבר. אנשים צריכים להתקיים מיוגה ומדיטציה. כל ג'וק - מלך.

המלצות ממשלתיות לתזונה בריאה: לעתים, אנחנו מקבלים הנחיות המבוססות על קונצנזוס של מדענים, אך ללא ביסוס מדעי של ממש. אלה משמשות בסיס לפעולה ממשלתית נרחבת שמתבררת לבסוף כמזיקה.

מסקנות הוועדה הם על טהרת האידיאולוגיה, כל חבר וועדה הביא את האידיאולוגיה מהבית, מראש, לפני שבא לוועדה. מערכת הבריאות מצוינת כל עוד אתם לא ממש חולים.

בשום מדינה לא יכולה להתקיים "רפואה שוויונית". זו סתם אוטופיה וסיסמא דמגוגית. הקשישה מחדרה תמיד תשכב במסדרון ולא תזכה לראות רופא בכיר – גם אם שכר המתמחים יוכפל.

בשנת 2005 הוכרזה ''רפורמה'' של מכירת תרופות ללא מרשם מחוץ לבתי המרקחת. נכון להיום – ה''רפורמה'' נכשלה. התרופות ללא מרשם יקרות וברוב החנויות מפנים את המדפים למוצרים רווחים יותר.

"מחסור" ברופאים מרדימים ובכירורגים כלליים נובע מעיוותים במערכת הבריאות ובמערכת ההשכלה הגבוהה.