כתבות בלוג

מעת לעת מצטבר לחץ פוליטי להעלאת "שכר המינימום". מדובר בקצבה "חברתית" כמו כל קצבה אחרת שהמדינה משלמת. למה המעסיק נדרש לשלם ולא המדינה?

בשפל הכלכלי הגדול (1931), הקים אל קפונה, המאפיונר משיקגו, בתי תמחוי לארוחות חינם לעניים. ראו איך תורמים היום מזון בטקסס, אבל השמאל מתנגד לסולידריות.

העיתונות הכלכלית מתריעה על קריסה צפויה של הביטוח הלאומי. הביטוח הלאומי הוא הונאת פונזי לאומית וחייב לקרוס, אבל מוקדם מ"הצפוי".

כמידי שנה, מדינת ישראל חוגגת את "חג העוני" – הביטוח הלאומי מפרסם את דו"ח העוני. האות ניתן והתגובות הרגילות זורמות. שלל כותרות זועקות על 1.8 מיליון עניים, שמחציתם ילדים. על הניסים ועל הנפלאות של העוני הסטטיסטי.

למה כמעט כולם בעד הנכים? רמז: זה קשור לשיטת המיסוי.

המוסד סובל מגרעון אדיר. תוך כ-10 שנים המדינה תצטרך להעלות מיסים בקצב גדל כדי לתמוך בביטוח הלאומי. האם זה בכלל ביטוח?

הפנסיה התקציבית של עובדי המגזר הציבורי, היא הבטחה פוליטית. אין כסף ואין "קרן" כי העובדים לא הפרישו שקל ממשכורתם. מה קורה כאשר צריך לשלם פנסיה ואין כסף?

קשה לדעת כמה עניים באמת יש במדינת ישראל, קשה עוד יותר להגדיר "מיהו עני". ההגדרה של עוני יחסי על פי הסקרים של דו"ח העוני – מטעה.

בשיטה הדמוקרטית הקיימת, יזכה בנשיאות (או בראשות הממשלה) כל נשיא שיבטיח לבוחרים יותר כסף תמורת פחות עבודה, ולא משנה באיזה כותרת יקראו לחוקים. איך חרצה ג'וליה את תוצאות הבחירות? אז מי זאת ג'וליה?

התקשורת עמוסה בביטויים נפוחים, נבובים וחסרי תוכן ממשי, חלקם קריאה לעשייה שאיש לא יודע מה עושים איתה מחר בבוקר, חלקם הצהרות ריקות או "הצבת יעדים" לעתיד. נשמע מצוין מבלי שאיש יודע מה באמת לעשות.

מלחמת התרבות הוכרעה כבר לפני 600 שנה, מאז תחילת הרנסנס, והתפשטות החילוניות האירופאית - המערב מאז עולה והאסלאם שוקע. אבל המדינה בינתיים מפקידה את הנושא ב"ידיים האמונות" של ש"ס, ומשיגה בדיוק את ההיפך.

אילו "מלחמה בעוני" הייתה תחום מדעי או עסקי – כבר מזמן היו מסיקים מסקנות נחרצות, זונחים את ה"מודל" ומנסים גישה שונה. ממשלות וראשיהן מתחלפים, תוכנית מחליפה את קודמתה - והעוני בשלו - מסרב להתנדף.

חוקי "האפליה המתקנת" לטובת כושים בארה"ב קיימים מזה 40 שנה. לפיהם צריך להעדיף בעבודה ובלימודים שחורים על פני לבנים. הניסיון נכשל ורק גרם לנזק. עוד ניסיון כושל לתיקון החברה בכוח באמצעות כפיה ממשלתית.

אוניברסיטת ברקלי בקליפורניה הייתה תמיד הכי "חברתית" באמריקה, כלומר שמאל. נסו לנחש מהם פערי השכר בין 35,000 המועסקים בברקלי – אלה שנלחמים למען שוויון חברתי?

התקשורת מימין ומשמאל מלאה עצות לממשלה איך לפתור את "בעיית הבדואים": לתכנן, לבנות, להעניק, לשפוט, לחנך, להעניש, להרוס. פאטה מורגאנה במדבר. פנטזיה. במסגרת "מדינת הרווחה" הישראלית אין פתרון לבעיה.

"המחלה ההולנדית" - ביטוי שכולם כאן מדקלמים, אינה תוצאה של גילוי גז. מדינת הרווחה היא המחלה ההולנדית האמיתית. ראו מה קורה כאשר הדמגוגיה החברתית מנצחת והכנסות הגז מוזרמות לסקטור הציבורי ולקצבאות.

ה"זכות לעבודה" קיימת רק אם תצליחו לשכנע מעסיק כי אתם מסוגלים ליצור עבורו ערך כלכלי אמיתי. השבתת נמל אשדוד כדי לסכל הזזת עובדת מיותרת שנשואה לחבר ועד... אינה מימוש של "זכות", אלא סחיטה של דמי חסות.

דו"ח מכון טאוב גילה ש-80 אחוז מהמשפחות בישראל נמצאות באוברדראפט כרוני שצומח מידי חודש. מבחן הסבירות.

"הוועדה למלחמה בעוני" רואה את העוני כאחת "ההשלכות של הפעילות הכלכלית". המציאות הפוכה: מצבו הטבעי של האדם הוא עוני וחוסר-כל. "הפעילות הכלכלית" היא שמקדמת את האדם ומרחיקה אותו מעוני.

חוקים "מתקדמים" להגנת שוכרי דירות בשוודיה יצרו מחסור כרוני בדירות. הפיקוח הממשלתי על ההשכרה הרחיק את המשקיעים מהשוק וגרם למחסור מתמשך. הצעות חוק כאלו בישראל ידרדרו אותנו למצב דומה ולשוק שכירות שחור.

100,000,000,000 (מאה מיליארד דולר) זה הסכום שהם יחלקו, בתסריט הדמיוני, ל-10 מיליון המשפחות העניות ביותר בארצות הברית. האם הצריכה תעלה והכלכלה "תתעודד"?

אירועים היסטוריים מתגלגלים לכיוונים כאוטיים ובלתי חזויים. את השרשור הלוגי של האירועים ניתן לבנות רק בראיה לאחור והתוצאה נראית מפתיעה לא פחות מהשפעת משק כנפי הפרפר באמזונאס על סופת טורנאדו בטקסס.

"פתרונות דיור ממשלתיים" היו תמיד פיתוי לפוליטיקאים ולממשלות וזכו גם לגיבוי אידיאולוגי. התוצאה הייתה זהה בכל מקום בו פוליטיקאים "בנו" דירות: שיכונים ממשלתיים מכוערים, אפילו באמריקה.

הלהט המהפכני שלכם חוצב להבות. ההד חוזר אליכם מהתקשורת התומכת, מהאקדמיה ומהממסד הפוליטי. עצרו לרגע! האם ייתכן שעדר הבאפלו שועט אל עבר התהום? הביטו אל תוצאות מהפכות אחרות, עם אותן הסיסמאות, שהצליחו.