כתבות בלוג

עתידה של סדרת הילדים המצליחה "או-בוי" נטחן בבית המשפט כבר שנתיים. פסק הדין היה יכול להיות מהיר ופשוט במדינת חופש. אבל כאשר מעורבת רגולציה ואידיאולוגיה אישית (נפוצה) של השופטים...  

השיח הציבורי אצלנו עמוס בנושאי סרק. מתווכחים על צבע הכובע ולמי תהיה הסמכות לקבוע את הצבע, כאשר בכלל לא צריך לחבוש כובע.

נתניהו שגה בגדול כאשר נפגש עם ארנון מוזס. המדינה וראשיה לא צריכים להתערב בענייני עיתונות.

סבר פלוצקר, העורך הכלכלי של "ידיעות אחרונות" עבר דרך ארוכה מאז היה העורך הכלכלי של העיתון הקומוניסטי "על המשמר". היום הוא יכול לכתוב לפעמים אפילו ב"קו ישר"...

ראוי לחשוד בפוליטיקאי שרוצה "לעודד" - גם בשר תקשורת ש"מעודד" תחרות בסלולאר. כהתחלה צריך היה לסגור את משרד התקשורת, לשלוח הביתה את הגופים המפקחים ואת אלפי התקנות לפח. כחלון, כצפוי, בחר בדרך הפוכה.

"ארגון ציבורי" הוא לרוב הונאה חוקית. כל ארגון כזה הופך מהר מאד לעסק פרטי של מנהליו ועובדיו הבכירים. את רשות השידור צריך לסגור ולא לפתוח מחדש.

יוון סגרה את השידור הציבורי. כל ערוצי הרדיו והטלוויזיה הממלכתיים - נדמו. כ-2,500 עובדים פוטרו ויתחילו לחפש עבודה אמיתית. היוונים מתחילים לחסוך מידי שנה לפחות מיליארד שקל.

ארגון "בצלם" עתר לבג"ץ נגד סירובו של קול ישראל להקריא בתשדיר שרות מטעם הארגון שמות ילדים שנהרגו במלחמה בעזה.

הרגולציה, וחופש התחרות מבטיחים, באופן שיטתי, מחירים נמוכים ושרות טוב לצרכן, לאדם הקטן. תחרות חופשית היא החבר האמיתי של הצרכן, ותחרות חופשית לא מושגת על ידי רגולציה, אלא על ידי היעדר רגולציה.

שלטון מפא"י חלף מהעולם, אבל הווירוס הסוציאליסטי התנחל במוחו של הציבור. כולם משוכנעים שהתקשורת המשודרת חייבת להיות מוסדרת ומפוקחת לאורכה ולרוחבה. הרגולטורים הם התחליף המודרני והיקר למפא"י ההיסטורית.

קיימת מדינה ולה "משטרת תרבות". למשטרת התרבות כפופה "ועדת הטלוויזיה". תפקידה להחליט במה רשאים ההמונים לצפות בטלוויזיה בשנה הקרובה. בוועדת הטלוויזיה יושבים אנשים חכמים שיודעים מה טוב לעם הנבער.

העיתון "גלובס" הציג "תוכנית" מטעמו לפתרון "בעיית המחירים". רעיון פופוליסטי שמנוגד לכל לוגיקה כלכלית וניסיון היסטורי מצטבר. תמוה מאד שאין בעיתון שום כתבה שמבקרת את האג'נדה המזיקה.

את רשות הדואר צריך להפריט, ולבטל את המגבלות וחסמי הכניסה לענף.

בשידורי הרדיו והטלוויזיה הכול כמעט אסור, הכול מפוקח. המדינה, באמצעות פקידיה, קובעת מי רשאי להקים ערוץ שידור, מה ישודר בו ובאיזה תמהיל, אפילו באיזה שעות.

אין להניח שבפרק הזמן הקצר שסבן החזיק בבזק נתגלו מרבצי נפט מתחת למרכזיות בזק, או שפוטנציאל השוק של החברה התרחב פלאים. אפילו ההתייעלות הארגונית בחברה אינה ההסבר לקפיצת הערך.