גירעונות המפלגות, בייחוד לאחר בחירות, אינם סיפור חדש. המפלגות חייבות כסף לכל הבנקים. אלה מתייחסים להלוואות, בצדק, כ"כסף בטוח". החזרת הצ'קים של קדימה היא רק הצגה. אבל, למפא"י ההיסטורית זה לא היה קורה.
הטענה שהרגולטור (בנק ישראל) שומר על יציבות הבנקים לטובת המפקידים היא אידיאולוגית ושגויה. הרגולטור דווקא מסכן את יציבותם, ויגרום בהכרח לקריסתם. את הקריסה מסתירים באמצעות "חילוץ" - העברת ההפסדים לציבור.
המיתוס: דרושה רגולציה ממשלתית על הבנקים כדי למנוע משברים ופשיטות רגל. צריך לרסן את הבנקאים תאבי הבצע. המציאות הפוכה - הרגולציה היא שגורמת למשברים. הרגולטור הוא פוליטיקאי - יציבות הבנק אינה מדאגותיו.
רוב הציבור דורש רגולציה, פיקוח, חקיקה ואכיפה, מינוי אנשים ישרים יותר. זו התחושה האינסטינקטיבית של צופה ממוצע. פיתרון אינטואיטיבי ושגוי למשוואה. הכתבה טובה כדיווח, אבל כרגיל מפספסים בפרק הסקת המסקנות.
האם תושבי גרמניה יסכימו לממן תשלומי העברה לתושבי יתר מדינות אירופה לתקופה אינסופית? שוקי המניות מבטאים את המיתון שהולך וגדל ומתפשט במדינות גוש היורו. יוון לא לבד.
זה הפרי הראשון של "האביב הערבי". יש עוד "פירות" בדרך... אך את הנזק האמיתי גרמו לנו, בעניין זה, ארגוני הסביבה ופוליטיקאים פופוליסטים אצלנו.
במדינת מישיגן בארצות הברית בוטל חוק בן 40 שנה המחייב רוכבי אופנועים לחבוש קסדה. האם המדינה רשאית להכריח אותנו להגן על עצמנו (בהנחה שהקסדה אכן מועילה ברוב המקרים)? הרי רוכב קטנוע עלול להזיק רק לעצמו.
כלכלת השוק שגויה כי היא מניחה שהאדם רציונאלי - אי הרציונאליות של פרופ' דן אריאלי
יעקב.פרופ' דן אריאלי מרתק ומעניין. ספריו רבי מכר, נשיאי מדינות ותאגידים מתייעצים אתו. סלידתו מ"היד הנעלמה" של השוק נובעת מאידיאולוגיה ולא מהבנה רציונאלית של מהות הכלכלה החופשית.
חלק ניכר מהחוקים החדשים צומח בגלל אינטרס כלכלי צר שמגייס לעזרתו לוביסטים וחברי כנסת. הצעת החוק נארזת בעטיפה "ציונית", "הומאנית", או "חברתית" – והכנסת נעתרת לחבריה מקדמי החוק.
כדי לתת "שירותים חברתיים" צריך להגדיל את המיסוי. נטל המס הגבוה חונק ומבריח יזמים. יזמים הם אלה שמייצרים את העושר עבור כולנו.
הבנק המרכזי נועד במקור להיות "מלווה של המוצא האחרון". מלווה לבנק שנקלע לקשיי נזילות "זמניים". בהמשך התחיל הבנק המרכזי לנהל את הכלכלה: לשמור על "יציבות מחירים", "תעסוקה מלאה" ועוד. ממשלה מזיקה מקבילה.
עסקים מתמודדים מול סיכונים עסקיים, אי וודאות בעלויות כלכליות שונות ועול רגולציה מכבידה. אך קיימת עלות יקרה לא פחות: פעילות "נמרצת" של פוליטיקאים שזקוקים נואשות לכסף למימון הבטחות פופוליסטיות לציבור.
בריטניה תפריט את הדואר המלכותי - למרות "כישלון" הפרטת הרכבת
מוטי היינריך.לבריטניה יש ניסיון לא טוב עם הפרטת הרכבת בתחילת שנות ה-90. לא בטוח ש"הפרטת הרכבת נכשלה", אבל בטוח שהיא לא הצליחה. יש בכך לקח לימודי גם לישראל – אם יגיע יום בו ינסו להפריט את הנמלים, הרכבת או הדואר.
נביאי הזעם הירוקים מפחידים אותנו במחסור באנרגיה מקובלת. במציאות - מאז 2005 צועדת ארה"ב לקראת "עצמאות אנרגתית" בזכות חידושים טכנולוגיים בהפקת נפט וגז מקומי בכמויות גדלות. אין מחסור בעתיד הנראה לעין.
עוד...
משרד האנרגיה מסבסד החלפת מקררים ישנים בחדשים עד ל-30% מעלות מקרר חדש - כדי לחסוך באנרגיה. להתערבות ממשלתית בכלכלה יש תמיד תוצאות בלתי צפויות "מפתיעות" כי העם חכם מפקידיו.
כמעט כל המקורות הכלכליים לאחר קום המדינה היו מרוכזים בידי הממשלה, הסוכנות היהודית וההסתדרות – ובכולם שלטו מקורבי שלטון מפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל – גלגולה הראשון של מפלגת העבודה). אז היו היה פעם...
ועדת טרכטנברג המליצה להטיל 2% "מס-יתר" על עשירים שהכנסתם מעל מיליון שקל בשנה. למה "רק 2 אחוז מס" הם הרבה יותר משני אחוזים?
עיתון "דה-מרקר" יצא עם כותרת גדולה "החשמל הסולארי בנגב הדביק את מחיר החשמל של חברת החשמל". כרגיל, הכותרת סנסציונית, המציאות קצת אחרת.