Skip to main content
הבלוג המרכזי

אני גר בתל אביב באזור שסובל מ"מצוקת חניה". יש לי חניה צמודה בחצר הבית. למרות זאת, אם תהיה חניה פנויה ברחוב – עדיף לתפוס אותה מיד – למה? 

נדיר: אדריכל בינלאומי בעל מוניטין מחזיק בדיעות קרובות ל"קו ישר" וטוען שמרוב רגולציה שוק הדירות משותק, אינו מתפקד ואינו יכול לספק את הביקוש. לונדון, ניו יורק (וגם תל אביב). 

כתבות בתקשורת האמריקאית מאשימות את הבנייה "הפראית" והמואצת ביוסטון בהחמרת נזקי ההוריקן – עיר ללא רגולציה ראויה ומקובלת על בנייה.

סופות תמיד היו. אין מגמת התחזקות, להיפך – יש מגמת ירידה קלה ב-100 השנים האחרונות. גם לפני כ-80 שנה, לפני ה"התחממות", יוסטון הייתה מוצפת מים... 

פוליטיקאים מאוהבים ב"הסדרה" ואזרחים מתמסרים בקלות. אנחנו חשים שריבוי חקיקה יבטיח לנו "סדר", נוחיות והגנה. אבל, התערבות המדינה פוגעת בחופש ההתקשרות של הפרט בעסקה עם האחר, ובנוסף – ממש מזיקה. 

השיח הכלכלי מתעלם מעימות עם שיטה כלכלית מעוותת מיסודה שמבוססת על מעורבות מסיבית של הממשלה ומנגנונה הביורוקרטי בכל תחומי החיים במדינה. "שיח שרברבים" טכני על "מה הממשלה צריכה לעשות".

חברה ממשלתית מתקשה להרוויח כסף אפילו מזיכיון שעבור יזם פרטי הוא "באר מזומנים". עוד מפעל ממשלתי כושל, אחד מרבים בהסטוריה הכלכלית של ישראל.

"זכות השביתה" מתבססת על קביעה של קארל מרקס, לפני כ-150 שנים, כי העובד הוא תמיד הצד החלש והמסכן. הבה נראה את אלופי השביתות בישראל... המסכנים.

שלי יחימוביץ' "מבקרת" את התרגום החדש לעברית של "קפיטליזם – האידיאל". לא ממש ביקורת, אלא הזדמנות להבעת דיעותיה המבולבלות של יחימוביץ'.

למרות הפיקוח ההדוק על מכירת נשק לאזרחים בישראל, אין עבריין שמתקשה להשיג נשק. הפיקוח חל בפועל רק על יהודים – ערבים פטורים.

טירוף התקופה: פנטזיות אידיאולוגיות בתחפושת מדעית והכול בחסות אקדמית יוקרתית. מדע מקולקל.

בכתבה קודמת "השמצנו" את נגידת בנק ישראל על החלטתה להדפיס כסף למימון אגירת דולרים. אני לא חוזר בי, אבל תיתכן אפשרות נוספת: בנק ישראל נאלץ להדפיס שקלים.

"זכות" השביתה אינה זכות בסיסית, אלא מוצר של האידאולוגיה המרקסיסטית המרושעת, שכוחה עדיין אדיר, למרות שאפסותה ונזקיה מוכחים שוב ושוב.

התקשורת מתעלמת מהשאלה, אבל המשפחות בישראל משלמות עבור מדיניות זו.

עמוד 14 מתוך 63