ח''כ רן כהן זיהה בעיה ''חמורה'': ''צעירים לא מצליחים לשכור דירה בת''א''. מדוע זו בעיה?
הכנסת החליטה לא לאפשר לבנקים לפנות מדירה לווים שלא עומדים בפירעון המשכנתא. מי ישלם הפעם את מחיר ה''הטבה'' למיעוט שקנה דירה, לא מכספו, ''הבטיח'' לבנק שהכול ''יהיה בסדר''...
מרבית העיתונאים וה''מומחים'' לא טורחים אפילו לברר [למשל בויקיפדיה] מיהם בדיוק 2 ענקי המשכנתאות ש''הולאמו''. בנקים אלה הוקמו על ידי הממשלות כדי לממש מטרות ''חברתיות''.
כמעט ואין פרויקט בניה משמעותי שאינו זוכה למנת התנגדויות. סוחרים מתנגדים להגדלת התחרות מצד חנויות חדשות, כך הם מונעים ירידת מחירים עתידית עקב התחרות הצפויה.
שני ענקי המשכנתאות לא הוקמו על ידי יזמים ''קפיטליסטים'' שגילו צורך בשוק לשירות פיננסי ייחודי.
המשבר הפיננסי הנוכחי, וההתערבות [הלאו דווקא מוצדקת] של ממשלת ארה''ב בשווקים גרמו להרבה פרשנים לדבר על כשלי השוק והצורך ברגולציה.
פרשת הבנקים פאני מיי ופרדי מאק בארה''ב מזכירה פרשה דומה להפליא שהתרחשה אצלנו. בשנת 1983 התרחש המשבר הגדול של מניות הבנקים.
האנשים שניהלו בנקים אלה לא היו ''קפיטליסטים'' מושחתים, אלא פקידי ממשלה לשעבר, מינויים פוליטיים של הנשיא קלינטון. גם הם, כמובן, היו מושחתים אבל בהחלט לא קפיטליסטים.
המפקח על שוק ההון, ידין ענתבי, הצטרף לאחרונה לטרנד האמריקאי חסר התוחלת – הידוק הרגולציה הממשלתית. בראיון ל-Ynet הוא סיפר: ביקשנו עשרות חתכים מהגופים המוסדיים...
הבעיה אינה עמלות הבנקים אלא האיסור הממשלתי על הקמת בנקים חדשים. הקושי בפתיחת בנק חדש מונע תחרות בקרטל הבנקים.
בג''ץ דן בכובד ראש אם להשוות את ההקצבה מהמדינה שמקבלים ספורטאים נכים אל ההקצבה שמקבלים ספורטאים אולימפיים [בריאים]. בג''ץ מתעסק בשטויות!
בעוד הזרקורים מופנים אל תכנית החילוץ הגדולה של המגזר הבנקאי, אושרה בשקט תכנית חילוץ ''קטנה'' לתעשיית הרכב האמריקאית: הנשיא בוש אישר הלוואה ממשלתית של 25 מיליארד דולר לענקיות הרכב.
חוקי הממשלה ה''סוציאליים'' לכאורה, אינם אלא כסות למנגנון מושחת לניצול העובדים והמעבידים לטובת המתווכים המקורבים והפוליטיקאים.
המשבר אינו ''פיננסי'', הכלכלה האמריקאית אינה כורעת בגלל נטל אגרות החוב המפוקפקות של הבנקים למשכנתאות, זה רק סימפטום של המחלה, אחד מהם.
עוד...
באחד מערבי חול המועד סוכות, בשעה 6 לפנות ערב צלצל הטלפון הנייד. על הקו הייתה אורלי ''מעיריית תל אביב'' – כך היא הציגה עצמה.
הפרשנים מאמינים אמונה אידיאולוגית עמוקה, שכמה שיותר רגולציה יותר טוב. אבל הבעיה המעשית היא שאין אנו יודעים לעשות רגולציה טובה, יותר מאשר אנו יודעים לעשות עסקים טובים שלא נכשלים אף פעם.
אין לרגולטורים יתרון של חוכמת יתר, לא יתרון מוסרי, ולא כלים מיוחדים כדי לטפל במשברים. התקוות שתולים ברגולציה אינן מוצדקות, לא מבחינה פילוסופית ולא מבחינה אמפירית.
כן, זאת השיטה. רמת החיים בארצנו אינה נקבעת לפי התועלת שאדם מביא, ולא לפי תרומתו לחברה בה הוא חי, אלא לפי יכולתו לתבוע את ''המגיע לו'' וליצור לובי לתמיכה בהכללתו ברשימת בעלי הזכויות ההולכת ומתארכת.