Skip to main content
הבלוג המרכזי

למרות כל ההצהרות, הוועידות וה"התחייבויות" – ההשקעה העולמית ב"אנרגיה מתחדשת" – אינה צומחת. לא קיימת כיום "אנרגיה מתחדשת" כדאית שמסוגלת לספק את צרכי האנושות, אולי בעתיד תתגלה. בינתיים הכול פטפוטים.      

רבים מדקלמים את מיתוס "פער התיווך" כגורם ליוקר. זה נוח, זה קליט. הטיעון נוח לפוליטיקאים ולחקלאים. רובם לא מבינים את מהות שרשרת השיווק: מהיצרן, אל הסיטונאי ועד למקרר בבית.

האם על המדינה "להגן" על החלשים בחברה? האם המדינה צריכה להגן עלינו מפני מונופולים? קיימת חלופה מוסרית לתופעות שהן לכאורה "בעיות". 

לכל העולם יש דעה על בחירתה של סימון ביילס לפרוש מהאולימפיאדה בגלל קושי נפשי. חלק מהללים, אחרים מבקרים – מעטים ממקמים אותה כבת-אנוש על הציר שבין ווינרית ללוזרית. האם אנחנו לפתחה של מגמה חברתית: "חולשה היא הניצחון האמיתי?"

הממשלה אישרה בהתלהבות "יעדים" להפחתת פליטות פחמן עד 2050. לשמחת הסינים יצרני הפנלים הסולריים וקבלני ההתקנה המקומיים. "יעדים" לא עולים בינתיים כסף אבל תועלתם אפסית, כמו באירופה, הנזק – עצום.

הביקורת על "שנאת חינם" היא אמירה שכולה צביעות. השינאה שלך כלפי היא "שנאת חינם", אבל שנאתי אליך – מוצדקת.

מצפה רמון בכותרות. ראש המועצה המקומית פרסם מכתב התנגדות למימון "חודש הגאווה" במצפה. הוא לא מכיר בהם כ"קהילה". על מה המחלוקת ולמי מגיע תקציב ציבורי?

השאלה מתבקשת מעת לעת: האמנם נחוץ "נשיא מדינה" כדי למלא את התפקידים שהחוק מטיל על הנשיא? האם לא ניתן למלא אותם, ככתבם וכלשונם, ע"י גורם שלטוני קיים אחר? הבה נראה...

בארה"ב מתפתחים שני תהליכים אינפלציוניים: האחד "מונע" על ידי ממשל ביידן באמצעות חלוקת כסף נדיבה לציבור. "התהליך" השני מתודלק ע"י הבנק המרכזי – ומאפשר הגדלת הלוואות בריבית אפס לכל דיכפין.

מדוע "התהליך האינפלציוני" בארה"ב אינו תופעה כלכלית אלא "תהליך פוליטי"? הוא לא יסתיים לפני שינוי "המצב הפוליטי". וזה לא יקרה לפני התממשות אסון חברתי-כלכלי.

האם ה"תהליך האינפלציוני" באמריקה מבטא מצב כלכלי חולף שנגרם על ידי מגפת הקורונה החולפת? האם סיום הקורונה יעצור את עליות המחירים?

איך "מתבשל" תהליך אינפלציוני – עליית מחירים מתמשכת, ומה מתדלק את "התהליך"?

היחס לפרט כחלק מקבוצה וכקורבן של נסיבות חברתיות גרר את תסמונת האחריות האישית הפוחתת, את הסלחנות וההכלה לאלימות. "קו ישר" קורא לאמנה חברתית חדשה. יזהרו הפורעים – לא השוטרים, לא המתגוננים.

כדרכנו, נציין את ה-1 במאי כיום זיכרון לקורבנות הסוציאליזם בעולם. למעלה מ-100 מיליון אזרחים נרצחו בדרך ל"הגשמתו". ה"חברתיים" כיום (בכל העולם) מתקשים להבחין ברעיון המסוכן. הם הניאו-מרכסיסטים.

עמוד 3 מתוך 63