כתבות בלוג

האם ה"תהליך האינפלציוני" באמריקה מבטא מצב כלכלי חולף שנגרם על ידי מגפת הקורונה החולפת? האם סיום הקורונה יעצור את עליות המחירים?

עשור של שגשוג מתמשך במשק יוצר "עודפים" במטבע חוץ. שער הדולר אמור היה לרדת אפילו ל-2 ₪ לדולר. מחירים אמורים היו לצנוח. בנק ישראל בולם מלאכותית את התחזקות השקל ומונע את הוזלת עלות המחיה בישראל.

הכלכלה הנאצית הוציאה לכאורה את גרמניה מהמשבר הכלכלי, ההוכחה: האבטלה חוסלה, האינפלציה נמנעה. הדרך: תכנון טוטליטרי ריכוזי, פיקוח על הסקטור הפרטי, הוצאות ממשלתיות עצומות, גירעון ענק. קיינס ניצח.

לקורונה יש תרומה פוליטית מפתיעה למנהיגי המדינות ולנגידי בנקים מרכזיים.

יותר מידי צרפתים התרגלו להתפרנס מהמדינה ופחות מעבודה. ולכן, את האש בפאריס לא יכבו עם מים, אלא באמצעות הגדלת החוב הלאומי וגלגולו לעתיד. 

דורות של אזרחים באמריקה תכננו את תקופת הפרישה וסומכים על עמידת הממשל בהתחייבויותיו. רב הסיכוי שההתחייבויות לא יקוימו, אורח החיים לו קיוו עלול להפוך לאירוע המוני רב-נפגעים. מגה פיגוע כלכלי.

נשיאה החדש של צרפת מוכתר בתואר הגנאי החברתי: "נשיא של עשירים". ההשקפה הסוציאליסטית גורסת כי מלאי העושר סופי, שייך לכולם, והממשלה צריכה לדאוג לחלוקה צודקת של העושר. 

המנהיג הפוטנציאלי של העולם החופשי, דונלד טראמפ, קורא לעצור את הסחר החופשי כדי להגן על מקומות עבודה באמריקה. הפגנות ענק בגרמניה. דן פרופר יו"ר "אוסם" ושר התחבורה ישראל כץ מצטרפים למלחמה ביבוא מוצרים ושירותים לישראל.

למה הם טועים?  

הרגולציה הכי טובה היא הרגולציה הטבעית – בנק שכשל צריך לפשוט את הרגל ולהיעלם. "הצלה" של בנקים בכספי ציבור היא חטא (בזבוז כסף) ופשע – מנציחה את הכשלים במערכת הכלכלית – מנציחה את הריקבון.

הבעיה אינה באריה שרואים ושקל להבחין בו. הבעיה באריה שרובץ מוסתר בעשבייה שבסוואנה – הוא עלול להיות הפתעה לא נעימה. היכן מסתתר האריה במשבר באירופה?

שוק ההון הפרטי מסרב לממן את הפעילות של בנקים ושל ממשלת ספרד. הפוליטיקאים שוב בחרו להרוויח זמן בדרך ש"אינה עולה כסף" למשלם המיסים: הלוואה של 100 ביליון יורו בכסף מודפס מאוויר...

לבריטניה יש ניסיון לא טוב עם הפרטת הרכבת בתחילת שנות ה-90. לא בטוח ש"הפרטת הרכבת נכשלה", אבל בטוח שהיא לא הצליחה. יש בכך לקח לימודי גם לישראל – אם יגיע יום בו ינסו להפריט את הנמלים, הרכבת או הדואר.

לדברי וורן באפט, החזקת זהב היא פעולה לא רציונאלית שנובעת מפחד. השקעה בחברה עסקית יוצרת ערך כלכלי למשקיע בה, השקעה בזהב אינה יוצרת שום ערך כלכלי - קילו זהב נשאר קילו גם אחרי 30 שנה. באפט צודק, אבל...

ב"פורום הכלכלי הבינלאומי" שמתקיים בימים אלה בדאבוס עולה רעיון מקורי לצמצום אבטלת צעירים: חקיקה בינלאומית שתאלץ צעירים לעבוד ב"התנדבות" ללא שכר במשך שנתיים...

חובות ממשלות האיחוד האירופאי (ושאר המערב) גדולים פי 5 מהחוב הרשמי. הממשלות לקחו את כספי הפנסיונרים והביטוח הלאומי ובזבזו אותם על "רווחה עכשיו". אין להן שום דרך לעמוד בהתחייבויות לאזרחים.

האליטות  בבריטניה מאשימות בתוצאות המשאל את "הרחוב". העם הבור החליט לא-נכון. הבריטים הצביעו מסיבות שונות, אחת מהן היא הרגולציה המחניקה של הביורוקרטיה האירופאית.

מעטים חוששים באמת לחדלות פרעון קרובה של ארה"ב, גם הבורסות לא מתרגשות. לראשי 2 המפלגות אין שום כוונה לקיצוץ אמיתי בתקציב הנדיב של הממשל. שוקי ההון מניחים שתימצא גם הפעם הדרך להמשך מימון גירעונות הממשל.

"המחלה ההולנדית" - ביטוי שכולם כאן מדקלמים, אינה תוצאה של גילוי גז. מדינת הרווחה היא המחלה ההולנדית האמיתית. ראו מה קורה כאשר הדמגוגיה החברתית מנצחת והכנסות הגז מוזרמות לסקטור הציבורי ולקצבאות.

ממשלות מסוגלות להעביר כל חוק שרצוי לפוליטיקאים בעזרת "תקנות לשעת חרום" (וגם בלעדיהן). הנשיא רוזוולט הפקיע את הזהב הפרטי ב-1933. בית משפט פדראלי חזר ואישר שוב הפקעה בימינו אלה.

ההמונים בברזיל ובתל אביב דורשים סקטור ציבורי גדול שימשיך לסבסד, להאכיל ולהגן על מקומות עבודה – אבל שלא יהיה מושחת ושהמסים יהיו נמוכים. יש רק בעיה קטנה – זה לא עובד, דבר והיפוכו. אין כפור חם.

דרך בדוקה של ח"כים לזכות בכותרות וראיונות בתקשורת היא להעלות הצעת חוק חדשה. חלק ניכר מהצעות החוק החדשות צברו ותק ב"מדינות העולם הנאור". יוזם החוק תמיד יסתיר את העלויות ויציג רק את שמינית הכוס המלאה.

האם מדד המחירים לצרכן משקף את האינפלציה האמיתית? המדד אינו אינדיקטור טוב, אבל הוא הכלי "הרשמי". לכל הממשלות יש חובות. טריליונים. אם המדד יעלה - הריבית על החוב תעלה. כך נוצר תמריץ למניפולציה במדד.

למה לא ייתכן שכל חנויות הנעליים יקרסו, אבל כל הבנקים גם יחד כן יכולים לקרוס? המבנה "המקובל" של מערכת הבנקאות, בה משלם המסים הוא מחלצם האולטימטיבי של הבנקים – נכפה על האזרחים, זה אינו חוק טבע.

בטעות מוצגים עיוותי מערכת הבריאות באמריקה כהוכחה לכישלון הקפיטליזם במערכת הבריאות. ארה"ב אינה דוגמה ל"רפואה קפיטליסטית", משום שאינה כזאת. לא "כוחות השוק" מעוותים את המערכת, אלא מעורבות הממשלה.