שי אגסי רשאי היה לצפות שממשלות יסבסדו אותו מכיסי משלם המסים - למה לא? על אנרגיית שמש ורוח לא שורפים כסף? תמיד חשדנו שזו "התכנית העסקית" האמיתית כי הערכנו את תבונתו. אולי חשדנו בכשרים...
15 השנים האחרונות מראות התחממות אפסית, אם בכלל. מקור תחזיות ההפחדה במודלים ממוחשבים מעשה אדם. תוצאת המודל תלויה בתרחיש שנבחר ובנתונים המוזנים. וכאשר מזינים "זבל" מקבלים "זבל". אין בסיס מדעי להפחדה.
שתי יוזמות התחילו לפני 3 שנים: האחת חברה ממשלתית, להקמת שוק סיטונאי חדש לירקות ליד חיריה – פשוט יחסית. השנייה – פרויקט מגדלי מגורים מורכב של גינדי במקום השוק הישן בת"א. נחשו מה קורה אחרי שלוש שנים?
ישנם מוצרים ושרותים שהמדינה צריכה לספק. אך אלה אינם ראיה לכישרון הניהול והפיקוח של "המדינה", ובשום אופן אינם הוכחה לחיוניות התערבותה גם בתחומים אחרים. די לנו במשימות בהן אין לנו ברירה זולת המדינה.
השביתה נגד "השמים הפתוחים" הסתיימה בצ'ק שנתי של כ-500 מיליון שקל שאנחנו, משלמי המסים, נרשום לפקודת אל על "לכיסוי הוצאות האבטחה". הסכום הענק לאבטחה של פחות מ-50 מטוסים בלתי סביר בעליל. בואו נעשה חשבון.
לפיד חדל להשתמש במינוח שהיה לחלק בלתי נפרד מזהותו הפוליטית: את "מעמד הביניים" החליף מונח חדש – "האדם העובד". שאפו ליועץ שתיקן לו את הטעות.
דרך בדוקה של ח"כים לזכות בכותרות וראיונות בתקשורת היא להעלות הצעת חוק חדשה. חלק ניכר מהצעות החוק החדשות צברו ותק ב"מדינות העולם הנאור". יוזם החוק תמיד יסתיר את העלויות ויציג רק את שמינית הכוס המלאה.
ההשקעה המופרזת והבלתי שקולה באנרגיית שמש ורוח גורמת להזנחת השקעות במקורות שבאמת מפיקים אנרגיה. בסוף נשב בחושך - כמו בצפון קוריאה - שם "חוגגים" את "שעת כדור הארץ" מידי ערב, כל השנה.
ה"פתרונות" ליוקר הדיור המצוטטים בתקשורת, יגרמו להתייקרות נוספת ולעיוותים חדשים בשוק הדיור. אם עד עכשיו שוק הדיור היה יקר, אך לפחות לא מושחת, נקבל מחר שוק דיור גם יקר וגם מושחת.
רבים מעדיפים לחיות מקצבאות במקום מעבודה. זה רק טבעי: תחלק סוכריות, על חשבון אחרים, והתור לסוכריות ילך ויגדל כל הזמן.
זו כותרת כתבה בדה מרקר. התשובה המתבקשת: "מה אכפת לכם, זה לא עניינכם". חברה ציבורית היא עסק פרטי של אלפי שותפים. ה"ציבוריות" שלה מוגבלת לציבור בעלי מניותיה, ל"עם ישראל" אין חלק ונחלה בחברה הציבורית.
כבר לפני שנות ה-70 הפחידו אותנו שכדור הארץ מתקרר לקראת עידן קרח נורא. גם אז גויס הכאילו-מדע "להוכיח" שהשינויים האקלימיים הם בגלל חטאי האדם. אז, כמו היום, נדרשו ממשלות להשקיע מכספינו לטיפול ב"בעיה".
האם מדד המחירים לצרכן משקף את האינפלציה האמיתית? המדד אינו אינדיקטור טוב, אבל הוא הכלי "הרשמי". לכל הממשלות יש חובות. טריליונים. אם המדד יעלה - הריבית על החוב תעלה. כך נוצר תמריץ למניפולציה במדד.
קיימת אמונה תמימה ש"אין לדאוג לפיקדונות בבנק" כי המדינה מגינה עליהם, המדינה הכול יכולה. הקפריסאים נדהמים כאשר "המדינה" חסרת אונים. למרות שהבנקים שם עמדו בכל תקנות הרגולציה הנדרשות על ידי הבנק המרכזי.
עוד...
למה לא ייתכן שכל חנויות הנעליים יקרסו, אבל כל הבנקים גם יחד כן יכולים לקרוס? המבנה "המקובל" של מערכת הבנקאות, בה משלם המסים הוא מחלצם האולטימטיבי של הבנקים – נכפה על האזרחים, זה אינו חוק טבע.
הגרמנים מבינים, לאט לאט, את השטות הנוראית - סבסוד חסר ההיגיון של הפאנלים הסולאריים. 100 מיליארד אירו בוזבזו לריק. לאט לאט מחלחלת ההכרה שהכסף נזרק ושצריך לשנות את המדיניות. ישראל רק בתחילת הדרך השגויה.
בת"א מחפשים את ה"אחראי" – יש הדורשים את ראשו של ראש העיר, אחרים הפגינו, ובכל מקרה – "וועדה" כבר מונתה. הדעת הרי אינה סובלת שלפעמים אין "אחראי" לאסון, שיש אירועים אקראיים; ולפעמים, כן, גם הקורבן אשם.
בשנות ה-70 הייתה הסכמה "מדעית" כי העולם מתקרר. הזיהום שהאדם יוצר חוסם את השמש והעולם מתקרר. חלק מאותם מדענים משכנעים אותנו היום ב"התחממות". ה"פתרון" זהה: צמצום החופש והתנהלות בהנחיית אלים "מומחים".