בכנסת דורשים חקיקה מגבילה לשכר בסקטור הפרטי. נשמע "חברתי". אבל בחצר האחורית של הממשלה נשפכות המשכורות... כאן אפשר להקטין שכר ללא חקיקה. נראה אותם גיבורים על חברת חשמל. או אפילו על שכר בכירי העמותות.
תוכנית ניתוקי זרם החשמל בבריטניה היא תוצאה בלתי נמנעת של ניסיון לספק חשמל המבוסס על משאלות לב וחלומות ירוקים.
ביורוקרטיה אינה סתם טופס מעצבן, או נוהל מייגע. מצטברות אלפי שעות עבודה של פקידים בבנקים, במשרדי ממשלה, בעירייה ובמוסדות ציבוריים אחרים. לנו זה עולה יותר.
"השומרים נעלמו מקניון עזריאלי" -- ניסיון נועז לשים קץ לישראבלוף?
מוטי היינריך.איך נהיה למדינה העשירה בעולם? המכשול: אופי המשטר הכלכלי-פוליטי ותפיסת העולם הסוציאליסטית, סקטור ציבורי ופוליטי ענק, פעילויות מיותרות ומימון מאות אלפי אוכלי חינם.
משרד החינוך אינו אשם, גם לא המנהלים והמורים. בשורש הבעיה איש לא נגע: הזכות המונופוליסטית שהמדינה נטלה לעצמה – לחנך, להכתיב, להחליט מי ילמד, כמה, מתי והיכן – הכול.
עיריית תל אביב מנסה להתחכם לכוחות השוק: לכפות בנייה להשכרה
מוטי היינריך.נשמע אחלה: היצע הדירות יגדל ואולי לבסוף מחירי השכירות ירדו במשהו, אך ניסיונות של ממשלות ופקידים להנדס את השוק מסתיימים תמיד בנזק שלא תמיד ניכר מיד...
אני מתכוון לכל מילה בכותרת. דוגמה בולטת להגזמה הירוקה היא הדרישה הגורפת וחסרת הפשרות למיחזור בכל מחיר. כפיית מיחזור גורמת לבזבוז משאבים יותר מאלה שנחסכים.
למוצר שבן אנוש זקוק לו – מוגבל בכמותו ונדרש מאמץ כלשהו כדי להשיגו: החל משרוך נעל וכלה במכונית.
''חלוקה מחדש של ההכנסות'' היא למעשה תוכנית להפצת העוני.
דירת שיכון של חדר וחצי בראשון לציון. אבא, אמא, סבא, אני ואחותי התינוקת. מטבחון של מטר וחצי. המקרר בסלון. לא מקרר חשמלי, אלא מקרר בו מניחים כל יום חצי בלוק של קרח שקונים ממוביל הקרח...
הכוונה אינה ל''עוני'' יחסי כמו זה הקיים בישראל, אלא לעוני מוחלט - משפחה שבקושי מצליחה לספק לעצמה את כמות הקלוריות הדרושה לקיום, הכנסה של פחות מ- 60 דולר בחודש.
כמעט לכל שיח ציבורי על רצועת עזה מתלווה התואר ''מהאזורים הצפופים בעולם''. ממש בעיית יסוד המשליכה על יתר הבעיות. מיתוס ''הצפיפות האיומה ברצועת עזה''.
עוד...
מענק של מיליארד דולר לאינטל משמעותו מס של מיליארד דולר על אזרחי ישראל. הון של מיליארד דולר שחסר בכיסיהם של יזמים ישראלים שיכלו ליצור באמצעותו לא פחות מקומות עבודה.
ראש עיריית נס ציונה פועל לקניית חוף פלמחים ''עבור תושבי נס ציונה''. החוק הקיים מאפשר לראש עיר ''להשקיע'' כראות עיניו הפוליטיות במוצרים שאינם מוצרים ציבוריים מובהקים על חשבון משלם הארנונה המקומי.
יוקר הדירות נובע מהרגולציה המסובכת של המדינה על שוק המקרקעין והדיור. ידע אזרח שאין בבעלותו דירה, שההפרש בין המחיר החלומי לבין המחיר הנוכחי הוא למעשה מס-רגולציה.
פרופ' רות גביזון [מועדת וינוגרד] אמרה לאחרונה כי ''...הדרג המדיני חלש, עסוק בהישרדות והאופק שלו קצר...'' בהמשך טענה כי ''מנגנון הבחירה שלנו אינו מניב פוליטיקאים שיודעים להכריע''...