מקבץ קצר ב"ענייני דת" שכיכבו בחדשות. עניינים שאין בהם מימון על חשבון משלם המיסים, הם נובעים מהאידיאולוגיה השלטת של מעורבות יתר של המדינה בחיי הפרט ושלא היו אמורים כלל לעלות לדיון במדינה חופשית.
בפרלמנט היווני, כמו בישראל, קיים רוב מוצק מזה שנים ל"לובי החברתי". גם ביוון יש שפע של חברי פרלמנט נמרצים לא פחות משלי יחימוביץ', אבישי ברוורמן, ועופר עייני – אבל ביוון יישמו את תורתם ובגדול.
"חוק הסופרים" , דוגמה קלאסית לתהליך הרסני נפוץ של העמקת מעורבות המדינה בכלכלה ובחיי הפרט. אברהם בורג, ח"כ לשעבר כתב ספרים ומתנגד חריף של החוק. "מי רוצה לחזור למדינה שמפקחת לי על מחירי הלקרדה והספרים?"
תופעת הצעירים המובטלים במערב בשיעור של 25% עד 30% מדהימה. דווקא לצעירים יש כושר עבודה ותפוקה גדולים שלא לדבר על מרץ. הסיבה: חוקים "חברתיים" בעלי "כוונות טובות".
"הלוואות" הן כסף קל עבור פוליטיקאים – המחיר הפוליטי שלהן נמוך. החלופה, גיוס כסף באמצעות מיסוי עלולה לחבל בשרידותם הפוליטית. העם שונא מיסים. מדובר במשחק פירמידה קלאסי שבנקודה מסוימת חייב לקרוס.
כמעט כל מדינות המערב במשבר. הוצאות הממשלתות גבוהות מהכנסותיהן מזה זמן רב. המערבולת סוחפת את כולן. האם משחק הפירמידה מתקרב אל סופו?
האם האירו יושפע מהצרות של יוון? האם ארה"ב תיחלץ מהחוב הנוכחי כפי שנחלצה מחובות מלחמת העולם?
מוטי היינריך.האם מעמדו של האירו יושפע מ"התמוטטות יוון"? האם גורלם של היוונים באמת מעניין את הפוליטיקאים בגרמניה ובצרפת? ארה"ב הייתה בתום מלחמת העולם בחובות גדולים יותר ביחס לתוצר ונחלצה מהם - מדוע זה לא יקרה הפעם?
ראוי להפנות את הזרקורים דווקא אל הכלכלה השנייה בגודלה בעולם – יפן. שם מונחת הפצצה הגדולה. היפנים מפעילים את "שיטת אובמה" (ריבית 0 וגרעונות בתקציב) כבר 20 שנה וטרם "נחלצו" מהמשבר, אלא שוקעים עמוק יותר.
ה"מהפכה התעשייתית" - לא "מהפכה", אלא תהליך קבוע ומתמשך - חלק א'
מוטי היינריך.
לנוכח ההיסטריה של ארגוני "כדור הארץ" נגד שאיפת האדם להיטיב את חייו ואת חיי צאצאיו, לצרוך וליהנות – ראוי להאיר על התהליך הקבוע שבבסיסו של הגזע האנושי. ה"מהפכה התעשייתית" לא הייתה ארוע הסטורי חולף...
חלק ב' של הכתבה על ה"מהפכה התעשייתית". למה לא קמה תנועה סוציאליסטית לפני כן - הרי לא חסרו איכרים "מנוצלים"? ביטול ניצול ילדים בעבודה בבתי החרושת וקיצור יום העבודה הארוך - האומנם השגי הסוציאליזם?
התקשורת גדושה בפרשנויות שזועקות כי מקור השחיתות בתחום הבניה והקרקעות הוא ברגולציה רופפת או במחסור בגופים רגולאטורים. אין תחום כלכלי במדינת ישראל עם תכנון, פיקוח ורגולציה כה הדוקים. אז איפה הבעיה?
האם יהיה כיסוי לצ'ק של ממשלת ארה"ב - עתיד מעורפל ל"השקעות הסולידיות"
ג'ון מולדיןראוי להתייחס לדרוג חובות של מדינות בספקנות רבה. במקרים מסוימים הדרוג שמוענק לחוב של מדינות משקף אופטימיות עד כדי אבסורד. נזכור את דרוג AAA שהוענק לאג"ח משכנתאות הסאב-פריים שערכן ירד לרמת "זבל".
לפוליטיקאים אין עניין בפתרון יסודי, אלא אם המציאות מאלצת אותם. הבראה אמיתית מחייבת הכרה בכישלון המודל המקובל של "מדינת הרווחה". כצפוי, זו אינה הדרך שנבחרה - ההתמוטטות נדחתה עד ל"אחרי הבחירות".
"שליטת 30 המשפחות" היא תוצאה של מבנה כלכלי ודמוקראטי שריכז כוח הכרעה כלכלי בידי הממסד הפוליטי. הממסד הוא שהעניק את עמדות הכוח לאותן המשפחות, הוא שמגן עליהן מתחרות ומבצר את מעמדן הכלכלי.
עוד...
גילגולו של "מודל" שפיתחו בנקים מרכזיים: תחילתו בהדפסת כסף בארה"ב והמשכו בהדפסה באירופה. מתמכרים להדפסה. אבל, כאשר הציבור מתלונן על "אינפלציה" - עוצרים. זה השלב בו נגרם "שבץ" למערכת הפיננסית.
בג"ץ נדרש לחייב חרדים בלימודי "ליבה" כי החינוך החרדי "מטפח בורות". ולמה אסור להיות "בור" אם זו בחירתך? ההסבר: כי "הבורות" מחבלת ביכולתם "להתפרנס בכבוד" ו"לתרום". האם רק החרדים לא "מתפרנסים בכבוד"?
הרעיון הוותיק במערב בדרכו לישראל. הפוליטיקאים גילו את "פתרון הקסם" ליוקר הדירות, ובפיגור של עשרות שנים אחרי "מדינות נאורות" שתבונתן הכלכלית מוטלת כיום בספק, ממהרים ליישמו – מבלי להתעמק בנזק הצפוי.
ממשלות נוטות להגדיל כוחן. לכן צריך להלחם לשמירת זכויות וחופש הפרט במובן הרחב, ולצמצום פעילות הממשלה למינימום. זה מה שנקרא: ממשלה "קטנה". השמאל והימין רואים בממשלה כלי לניהול כל בעיה על חשבון חופש הפרט.